לא ייאמן, אבל אנו מציינים חמש שנים ארוכות מתמיד לחטיפתו של גלעד שליט. ציון חמש השנים להיותו של הילד של כולנו בשבי של המחבלים בארגון החמאס מגיע על-רקע הצהרתו של בנימין נתניהו על החמרה בתנאיהם של האסירים בבתי-הכלא בישראל. אומנם ציפיתי לתגובות רבות בנושא, בין היתר כאלה שמחזקות את ידיו את ראש-הממשלה וכאלה שמבקרות אותו. אך התמוה מכל היה הקול אותו השמיע ארגון החמאס בסוף-השבוע האחרון: ישראל פוגעת בזכויותיהם של האסירים הפלשתינים בבתי-הכלא בישראל. אני מאמין כי הנחייתו של ראש-הממשלה לפגוע בתנאי מאסרם של האסירים הפלשתינים בבתי-הכלא בישראל מגיעה על-רקע מבוי סתום אליו הגיעו במו"מ על שחרורו של שליט, שאורך כבר חמש שנים. הנחיה זו מציינת כי האסירים לא יקבלו יותר את ההזדמנות ללמוד בזמן מאסרם ללימודי תואר אקדמי וכי יחול צמצום משמעותי בכל זכויותיהם כיום. רק כדי לסבר את האוזן, אומר כי האסירים זכאים כיום למגזינים ולעיתונים כיד המלך, אפשרות להתאגדות, אופציה להשלמת מבחני בגרות וזכויות נוספות. אולי הדבר המקומם ביותר שלו הם זוכים הוא ביקור בני-משפחתם. מקומם במיוחד כשחושבים על הדברים להם זכאי גלעד שליט ממול. אגב, ארגון "הצלב האדום" העלה בקשה נוספת בפני ראשי החמאס לראות את גלעד שליט, ואלו השיבו פניהם ריקם. אך כאן לא תם הריקוד המושחת והחולני של ארגון החמאס עם מדינת-ישראל: בכירי הארגון ציינו כי החלטתו של נתניהו אינה מתיישבת בקו אחד עם החוקים הבינלאומיים, וכי זו פוגעת בזכויותיהם של האסירים הפלשתינים. מעניין לשמוע את הדברים הללו, בייחוד אם לוקחים בחשבון את העובדה ששליט (שמבחינתנו נחשב לשבוי) נחשב לאסיר בעיני ראשי הארגון, אך לזכויות הללו הוא אינו זכאי. החלטה נכונה לטעמי, החלטתו של נתניהו היא החלטה נכונה. רצוי היה לקבלה עוד אתמול, אך עדיף מאוחר מלעולם לא. בעיניי, התנאים להם זוכים האסירים הפלשתינים בבתי-הכלא הם תנאי לוקסוס, בית-מלון. לרגע התלבטתי גם אני אם עלי להתחיל לעסוק בתכנון פעולות עוינות את ישראל, ולו כדי לזכות במקצת מן החירויות המוגזמות להן זכו קודמיי הפלשתינים. יתרה מכך, אין מדובר בחירויות המתבקשות לתנאיהם של האסירים. מדובר כאן בחירויות מוגזמות. וכי מה קריטי להעניק השכלה לאסיר? האם עליו לקבל פרס על כך שפעל באופן לא חוקי? האם אנו באמת רוצים לסייע לו להפוך להיות איש העולם הגדול, לאחר שזה עסק ימים כלילות בתכנון דרכי פעולה אפשריות לחיסול העם היהודי בארצו? על-אף הוויכוח בנושא, נניח שנעניק למצבו של גלעד את הסטטוס "אסיר". תמהני האם הוא מקבל את אותן זכויות. האם גם הוא זוכה להשלים את בגרויותיו? האם גם הוא מחובר באופן רציף לאינטרנט, ומקבל את ההזדמנות לגלוש לפחות פעם ביום באתריו האהובים? להפיץ את אמירותיו, להיכנס ל"פייסבוק" ולהתעדכן בצורה בה התקדמו חבריו שהשתחררו מן הצבא בחייהם? לא רק שאינו זכאי לכל אלו, גם בקשת הוריו ובקשת "הצלב האדום" לפגוש בו נענו בשלילה על-ידי המרצחים מן החמאס. ואחרי כל אלו, נשאלת השאלה מדוע עלינו לפצות את אסירי החמאס הכלואים בישראל? יתרה מכך, מדוע הנ"ל צריך להתרחש על-חשבון משלמי המיסים ומתוך כספיהם? המחיר הכבד מדי בהזדמנות זו, אחווה את דעתי על סוגייה נוספת בעניינו של שליט, הנוגעת לוויכוח על אודות המחיר שיש לשלם בעבור שחרורו מן השבי. על-אף אמירתי הברורה בנושאים הללו במאמרים קודמים, ראיתי לנכון להגיב למכתב הפומבי אותו כתבה תמי ארד בעיתוני סוף-השבוע לכבוד ציון חמש שנים לשבי של גלעד שליט. אין ספק, על מדינת-ישראל לקדש את שבוייה כפי שזו יודעת לקדש את מתיה, שהקריבו חייהם למען בטחון המדינה. ולכן, אין ספק שיש לבצע כל פעולה הנדרשת מן המדינה כדי להשיב את גלעד שלנו הביתה בהקדם האפשרי, ללא כל דחייה. כל עכבה לרעה. עם-זאת, יש לתת את הדעת למחיר הכבד שעל מדינת-ישראל לשלם. האם תמי ארד והוריו של גלעד שליט יהיו אלו שיניחו את דעתם לכך שהמרצחים של בן-המחזור שלי ז"ל ישוחררו? האם הם יחזקו את ידי הוריו, אותן מנסים כל קרוביהם לחזק ברגעים הקשים אותם הם חווים מאז איבדו את בנם יקירם, יובל מנדלביץ' ז"ל? אינני רוצה לחיות במדינה שמרשה לעצמה לשחרר מרצחים בקלות, תוך התעלמות מוחלטת מן המאמצים שנעשו והקורבנות שהוקרבו לטובת מעצרם ולכידתם של מרצחים אלו. אין ספק, גם אני רוצה לראות את גלעד חוזר הביתה בריא ושלם. אבל אני רוצה גם לדעת, בשמם של קורבנות כמו יובל מנדלביץ' (שהיה בסך-הכל נער תמים, תלמיד בבית-הספר, כשנרצח בדם קר), כי מרצחיהם משלמים מחיר כבד. כבד עד מאוד. ולא כזה המאפשר להם להשלים בגרויות וללמוד לתואר אקדמי (דבר אותו לא יזכה לעשות יובל לעולם...). לסיכום, אודה כי אני מרוצה ממהלכו האחרון של נתניהו. מהלך זה צריך היה לקרות כבר מימים ימימה, אך עדיף דקה מאוחר יותר מלעולם לא. על האסירים והמרצחים לשלם על פשעיהם באופן החמור והכאוב ביותר. ולכן, תמוה ואף מקומם שראשיו של ארגון החמאס עוד מעזים להרים את ראשיהם החולניים ולצייץ כי מדינת-ישראל פוגעת בזכויות האסירים. נכון, יש כאן פגיעה, אבל פגיעה מוצדקת. בל לנו לחזור בנו מן ההחלטות הללו. בל לנו לחשוש משביתות רעב ואיומי סרק כאלה ואחרים של האסירים. שישבתו, ואולי כך יקבלו אלו הבנה חלקית על אודות מצבו האמיתי של גלעד שליט ומצב משפחתו.