למרות המוניטין הרעים שיצאו להן, לפעמים קלישאות חבוטות כמו "עולה על כל דמיון" או "טוב / מוזר / מזעזע מכדי להיות אמיתי" הן באמת מוצדקות. לפעמים הן מכילות במילים ספורות את כל מה שאפשר וצריך לומר, מקפלות את האמת ולוכדות את כל הלך המחשבה וסערת הרגשות.
החומרים מהם עשויה הדרמה
כזו הייתה פרשת רוז פיזם, שהגיעה החודש לתחנת ביניים בדרך אל הסוף, עם הרשעתו ברצח בכוונה תחילה של
רוני רון והרשעתה בשידול לרצח של בת זוגו מארי, וטרם הערעור הצפוי. זו פרשה מצמררת עם חומרים דרמטיים עוצמתיים: סיאוב משפחתי, אלימות והזנחה. הגיבורים הם בנייה של שושלת מנוקבת מרוב חשדות לפלילים, יחסים בעייתיים, אי יציבות נפשית ומוסר מפוקפק: צעיר שלא הכיר את אביו הביולוגי, סב ששוכב עם כלתו, ילדה שמטולטלת מיד ליד כמזוודה תרתי משמע, בתי יתומים, אב שחשוד בהתעללות, אם שמקניטה את בתה וטוענת שבעצמה עברה התעללות בילדותה על-ידי אמה, מאבקי משמורת, סבתא שמתאבדת.
הבמאית והמפיקה נילי טל - שמבינה דבר או שניים בפרשיות רצח שמטלטלות מדינה שלמה ("עזה כמוות" על רצח עינב רוגל, "רצח ללא מניע" על רצח אסף שטיירמן), בנעדרים ("Missing in L.A") ובמלחמות משפחתיות ("ברונה") - זיהתה את עוצמת הסיפור כבר מהרגע הראשון. טל התחמשה במצלמה, ויצאה לעקוב מקרוב אחרי ההתפתחויות, שהגיעו כאמור לקצן המשוער לפני כשבועיים. התוצאה - "סוד הרצח של רוז" - היא, כצפוי, מסמך מרתק ומחריד כאחד.
רוב הקרדיט ניתן לזכות הסיפור, שמחומריו הבלתי נתפסים קשה לרקוח תבשיל שאינו מרתק ומחריד. לזכותה של טל יאמר שהיא הבינה זאת, וכך לא רק שליוותה את הסיפור מתחילתו, אלא גם נתנה לו לדבר בעד עצמו - ככל יכולתה ותחת המגבלות המשפטיות.
