לא שלטון החוק ולא בטיח

בשנת 2003 הכריז עמיר פרץ על שביתה כללית במשק, תוך הפרה בוטה של פסק בית דין לעבודה. שר האוצר באותם ימים, מר בנימין נתניהו, לא הטיף על שלטון החוק ולא דרש לזמנו לחקירה, אף אחד לא דרש לעצור אותו ו\או לזמנו לחקירה, אף פקיד במשרד המשפטים ואף פרקליט לא גלגל עינייים לשמים וטען כי כולם שווים בפני החוק. לא מפתיע אותי. נתניהו הוכיח יותר מפעם אחת שהוא גיבור רק על חלשים, ופקידי משרד המשפטים, אלה שמתהדרים בתואר עו"ד ומדברים גבוהה על שלטון החוק הוכיחו יותר מפעם אחת כי שיקוליהם מוטים וסלקטיביים בצורה קיצונית, וכי שלטון החוק לדידם הוא שלטונם של אלה המפרשים את החוק כרצונם. עיקר הנושא לדיון הוא העיקרון: אם רב הפוסק הלכה חשוף לחקירה והעמדה לדין מצד מי שחולק עליו, אזי גם שופט הפוסק בדין צריך להיות חשוף להעמדה לדין וגם פרקליט בשרות המדינה המחליט את מי להעמיד לדין צריך להיות חשוף להעמדה לדין מצד החולקים עליהם. כל מה שצריך כדי שזה יקרה הוא רוב בכנסת שיצביע בעד חוק כזה (שלטון החוק, נכון?) וכל מה שצריך כדי שחוק כזה יעבור הוא איחוד השורות של כל מי שתורת ישראל יקרה להם. אבל איחוד כזה כנראה לא יקרה עד ימות המשיח, וגם אז לא בטוח. נראה לי שקל יותר לשכן זאב עם כבש מאשר לאחד בין הפלגים השונ(א)ים בציבור הדתי. וכל זמן שאנו מפורקים לרסיסים, לא פלא שאף אחד לא סופר אותנו.