קהנה (אני מעדיף שלא לחלל את הכתיב הנכון של המושג המסורתי כהן, ושל השם המסורתי הנגזר ממנו כהנא, בהתייחסות לאיש ולתורת הבאושים שלו) נרצח - לצערי, כי אני שולל כל רצח - אך לדאבוננו משנתו חיה ובועטת. הוכחה נוספת הייתה בתגובתו של גלעד קדומים למאמרי "הזלזול בתושבי הארץ" שהתפרסם כאן ב-16.6, כדרשה לסיפור המרגלים הידוע בפרשת "שלח לך". תמצית דברי הייתה שבדיווחם של כלב בן יפונה ויהושע בן נון על מסע הריגול שלהם השתמע גם יחס של זלזול בתושבי הארץ. הזלזול היה, לתחושתי, גם נחלת רבים ממנהיגי הציונות, וגינה זאת "אחד העם" במאמרו "אמת מארץ ישראל". לדעתי הזלזול מהווה עד היום אחד מיסודות המדיניות הציונית כלפי התושבים הפלסטיניים. רוב התגובות לרשימתי חזרו על המוסכמות המקובלות על דוברי הימין הלאומני ובחלקו הדתי. יש הרבה מה לטעון נגד טיעונים אלה. אבל גם אם נניח שהם נכונים בחלקם, מה אז? הרי העובדות הניצחות, מעבר לכל ויכוח, הן אלה: שיבת ציון התקיימה. זכויות הערבים, בוודאי הלאומיות אך גם האישיות-אזרחיות, נפגעו קשות. שני הצדדים ספגו קרבנות נוראים, בנפש וברכוש, ויהיו האחראים והאשמים אשר יהיו. אבל העניין המרכזי (שלא כבנושא המחלוקות, שהוא שאלת העבר) הוא שאלת ההווה והעתיד - מה הלאה? שהרי מלבד מיעוט קיצוני בימין הלאומני, אין מי שמאמין שהמצב הקיים - שבו האוכלוסייה הפלסטינית נמצאת בשליטה ישראלית למרות רצונה, למרות שליטת הרשות הפלסטינית, ולמרות שליטת החמאס בעזה - עשוי להימשך לנצח, וכי הוא אופטימלי לישראל. גלעד קדומים, הנמנה עם אותו מיעוט קיצוני, עיתונאי בערוץ 7, ב"הצופה" וב-News1 הפלורליסטי, הגיב למאמרי כך, בין היתר: "יתרונו של יהושע על הציונות הוא שבכל מקום אליו הוא הגיע, דבר ראשון הוא חיסל את שריד ...ואם היינו פחות קטני אמונה היינו נלחמים עד הסוף, עד בלתי השאיר להם שריד, ...לרוע המזל אתכם ושכמותכם הקב"ה לא הותיר למות במדבר, ...כאלה שפלשו לכאן ודורשים זכויות של אדוני הארץ. אבל אנחנו ננצח גם אותם עד בלתי השאיר שריד. ואתה ושכמותך תאלצו להתמודד עם ה'זלזול' או עם ה'בעיות המוסריות' הנוצריות שלכם או פשוט לעזוב את הארץ הבלתי נאורה שלנו אותה ריגלתם". קדומים משתמש בביטוי "לבלתי השאיר שריד", החוזר בתורה (במדבר ודברים) ובספר יהושע לתיאור אופי לחימתם של בני ישראל. מה חבל, כך משתמע מקדומים, שמנהיגי הציונות לא נקטו באותם אמצעים בימינו. בקטע האחרון מתומצתת השקפת קדומים ומרעיו, יורשיו של קהנה, לגבי הערבים הפלשתינים: זכויותיהם מפליגות, בגדר לחם חסד, והם מדמים בליבם שאלה חובות; בניגוד ליהודים אדוני הארץ, הם פלשו לכאן; מצב זה הוא זמני, כי "אנחנו ננצח גם אותם עד בלתי השאיר שריד"; חברי ואני - השמאלנים, רחמנא ליצלן - שכנענו אותם שיש חובות כלפיהם, ובבוא הגאולה הקהניסטית, נצטרך להתמודד עם ה"זלזול" ועם הבעיות המוסריות "הנוצרית" (שהיא נחותה כמובן מהמוסריות היהודית של הקהניסטים) שלנו, או לעזוב את הארץ; בעצם, חבל שלא נותרנו למות במדבר, כמו בני הדור הראשון של בני ישראל, או שלא הומתנו, כמו אבותינו הרוחניים, המרגלים מוציאי הדיבה (במדבר י"ד ל"ז), אך ייתכן שיש לחסל אותנו בפועל, כפי שיהושע חיסל את (יוסי?) שריד של זמנו... (הקטע הראשון לעיל). האם צריך להכביר מלים על הסכנה הנשקפת ממיעוט(?) ימני קיצוני קהניסטי זה?