המשטרה הפלשתינית המתעצמת - פצצה מתקתקת

הרצח של בן יוסף (בניו) לבנת בפתחו של קבר יוסף בשכם פגע בנקודה רגישה אצל מקבלי ההחלטות בישראל. השקט היחסי מול כוחות הביטחון הפלשתינים נחשב לנכס אסטרטגי מבחינתם של כל הצדדים. יש כאן אינטרס כפול: צה"ל משקיע אנרגיות אינסופיות בהפעלתן של יחידות צבאיות שלמות העוסקות בתיאום יומיומי מול המנגנונים הפלשתינים, תוך הקפדה דקדקנית על ביצועו של נוהל "רגל סופית" שנועד לשמור על תיאום מקסימלי בפעילות מבצעית בשטחי הרשות. כל זה מייצר כמובן שקט תעשייתי. וגם מהצד הפלשתיני האינטרס ברור: תוכנית סלאם פיאד להכרזה חד-צדדית על מדינה פלשתינית בספטמבר בנויה על תמיכה עתידית של המדינות החברות באו"ם במהלך. הרגיעה הביטחונית הכרחית על-מנת למתג את הרשות כמדינה נורמטיבית השולטת בכוחות הביטחון שלה. הרצח בדם קר של מתפלל יהודי על-ידי שוטרים פלשתינים לא מסתדר עם הציור של משטרה נורמטיבית ששומרת על הסדר הציבורי. הדיסוננס הזה הוביל גורמים בצה"ל להמעיט מחומרת המעשה. "הייתה כאן תקלת תיאום משני הצדדים", התבטא קצין בכיר. גורמים אחרים בצבא טענו: "לא מדובר בפיגוע אלא בתקרית". גם ג'ברין אל-בכרי, מושל שכם, הזדרז להסביר שהירי נבע מפרובוקציה של המתפללים: "הם הסירו את המחסום שנמצא בכניסה למתחם, וחלקם החל ליידות אבנים לעבר השוטרים שהיו מוצבים במקום ואף ניסה לחטוף את נשקו של אחד מאנשי המשמר". זיאד עות'מאן - דובר מחוז שכם ברשות - הוסיף: "מחוז שכם מעוניין ששקט ישרור באזור. זהו אינטרס פלשתיני מובהק". אבל לפעמים שקט הוא רפש. תחקיר מדאיג שפרסם לאחרונה 'המרכז לחקר המזרח התיכון' בראשותו של העיתונאי החוקר דוד בדין מגלה שהרחק מאור הזרקורים עסוקה הרשות הפלשתינית בבניין כוח צבאי ממשי, שיהיה מסוגל בעת פקודה להילחם בישראל. על הכוחות הללו, שאומנו וחומשו על-ידי ארה"ב, קנדה והאיחוד האירופי, אין כל פיקוח אזרחי אפקטיבי. מדובר למעשה במיליציות חמושות שפועלות ללא תיאום ודואגות לאינטרסים העצמיים שלהן. החשש הוא שברגע של התלקחות מרחץ הדמים שבלוב ובסוריה יפרוץ בחצר האחורית של ישראל, והקנים הפלשתינים יופנו כנגד כוחות צה"ל וכנגד היישובים הישראלים. תוכנית בניין הכוח האמריקנית בפיקודו של גנרל דייטון העצימה עד מאוד את המנגנונים הפלשתינים. הם חומשו בנשקים חדישים ושכללו את אמצעי התקשורת, התוכנה, ראיית הלילה, התחבורה ועוד. אך להעצמת הכוח לא נתלווה מהלך של ריכוז סמכות ונשיאה באחריות. כך לדוגמה, ברשות אין חקיקה שמסדירה את זכויות העצורים. באווירה הזו מנגנוני הביטחון של הרשות יכולים לעצור אנשים בצורה שרירותית לתקופות ארוכות מבלי לתת דין וחשבון ומבלי לעבור תהליכי אישרור משפטיים. המעצרים כוללים לרוב עינויים קשים כגון מכות, תלייה מהתקרה, זרמי חשמל, מניעת שינה ואלימות מינית. את התיעוד שלהם לא תמצאו בדרך כלל בדוחות של "בצלם" או של "יש דין". הכוחות הצבאיים הפלשתינים כוללים שש יחידות מרכזיות, שבשל החפיפה הגדולה בפעילותן ובשל המאבקים על השליטה וההון פועלות כמעט ללא תיאום: המשטרה האזרחית המונה כ-8,000 שוטרים, וקיבלה בשנים האחרונות כמאה מיליון דולר להצטיידות ולהכשרות; כוחות הביטחון הלאומי שאמורים להגיע לסד"כ (סדרי כוח) של 40,000 איש שיהוו את בסיס הצבא הפלשתיני; המשמר הנשיאותי בשליטתו של אבו מאזן, שהיקפו כ-2,500 חיילים, העוסק בסיכול חתרנות פנים ובמאבקים בחמאס. הלאה. מנגנון ביטחון המסכל, המונה 4,000 חיילים בפיקודו של זיאב האב אל-ריא, פיתח רשת ענקית של מלשינים בתשלום העוקבים אחר כל פעילות של האופוזיציה. הסוכנות, המפעילה 17 בתי מעצר, זכתה בתואר של מפרת זכויות האדם הגרועה ביותר במערכת הביטחון של הרש"פ; שירותי המודיעין הכללי מונים כ-4,000 איש. הם נמצאים בעימות מר עם מנגנון הביטחון המסכל, ועוסקים בין השאר באיסוף מודיעין חוץ; המודיעין הצבאי מונה כ-2,000 איש, מפעיל רשת בתי מעצר משלו ועובד עם השב"כ הפלשתיני. בנוסף, משלמת הרשות משכורות לכ-36,000 שוטרים שאינם מתייצבים לעבודה, ובכך שומרת על השקט הפנימי. המסקנה המרכזית של הדוח היא שכוחות הביטחון של הרשות פועלים במנטליות שבטית, חמולתית, ואין להם תפיסה עצמית לאומית מגובשת. בהערת אגב ניתן להוסיף שזהו המצב ברוב המדינות הערביות, שהמושג 'מדינת לאום' זר לתפיסה העצמית התרבותית שלהן. המשמעות המדאיגה היא שביום דין איש הישר בעיניו יעשה, וההסכמים וההבנות שתשיג ישראל מול הרשות יהיו שווים כקליפת השום, בדומה למה שהתרחש ברצועת עזה. ההסכם שנחתם שלשום בין אש"ף לחמס בקהיר רק הופך את התרחיש הזה לקרוב יותר מאי פעם. במחלקת המדינה מדברים מזה זמן רב על הצורך ברפרומות עמוקות במבנה השליטה על המנגנונים הפלשתינים, אבל בינתיים הכסף האמריקני הגדול מושקע בבניין הכוח הפלשתיני ובהעצמתו ולא בשליטה עליו. צריך רק לקוות שהקולות החדשים שנשמעים בקונגרס, וקוראים להפסקת הסיוע לרשות הפלשתינית, יהפכו למדיניות רשמית. בעקבות הרצח, יזמה ח"כ ציפי חוטובלי (ליכוד) ביקור ממלכתי של חברי כנסת בקבר יוסף. זהו צעד חשוב, שכן על-פי הסכמי אוסלו מתחם הקבר אמור להיות בידיים ישראליות. אבל 'אמור', כמו שאומרים אצלנו, הוא שם של דג. מכל מקום, המשמעות האמיתית של הפיגוע הזה היא התזכורת לפצצה המתקתקת שנקראת "משטרה פלשתינית" - המהווה חומר נפיץ במיוחד שאיתו אף אחד כנראה לא מעוניין באמת להתעסק.