לאט לאט ובביטחון כובש, אם לא כבש עדיין,חנוך לוין את הבכורה במספר הרב של מחזותיו המוצגים באותו הזמן על בימותינו. גם היום מוצג בכל אחד מהתיאטרונים המקצועיים הגדולים לפחות מחזה אחד שלו. המחזה שיץ שנכתב ב-1974 הועלה מאז 1975 פעמים מספר וכעת מועלה בתיאטרון הקאמרי מחדש בפעם השניה.הבמאי בהפקה זו הנו יגיל אלירז.
זאת קומדיה כמעט סוריאליסטית עם מסרים פוליטיים חשובים שהפעם הבמאי לא הבליט במיוחד, שהיו אקטואליים כאשר הוצג המחזה בפעם הראשונה ונשארו כאלו עד עצם היום הזה אפילו ביתר שאת.
תוכן המחזה בקיצור נמרץ הוא כזה: הוריה של בת-שפרכצי-עירית קפלן, פפכץ-רמי ברוך וצשה-אסתי קוסוביצקי רוצים לחתן אותה בגלל גילה המתקדם.היא פוגשת את צ'רכס-אלון דהן הרוצה להתחתן איתה ובאמצעותה גם להשתלט על הונו ורכושו של אביה. תאוות ההתעשרות, השתלטות על הונו של אחר, חוסר הבושה כאשר הדבר נוגע לכסף ושימת הכסף מעל האהבה, הם חלק מהדברים המתגלים במחזה. שתי מלחמות מתרחשות בתקופתו והן משמשות, כולל החללים, כמקורות להתעשרית וטובת הפרט.
מחזה זה יכול לשמש גם כראי לא מחמיא ביותר לחברה שלנו הן בזמן כתיבתו והן היום. כרגיל במחזותיו של לוין גם בהפקה זו הגרוטסקיות משמשת כמקור לומר דברים, להומור ולצחוק.
המחזה מוגדר כמחזה מוסיקלי והוא מלווה במוזיקה מקורית יפה מאוד מאת אדי זיסמן המנגנת גם בפסנתר ואחראית על הניהול המוסיקלי של ההפקה.מצטרף אליה בנגינה בכלי הקשה מעולה יהונתן גבעוני.
התפאורה המשמשת כרקע, פונקציונלית מאוד ומורכבת מפריטים ההופכים בשינויים קלים לחפצים הנחוצים לעלילה. התאורה של יעקב סליב הבליטה מעמדים מסויימים היטב ובצורה יפה. רעיון הדלקת הפטמות של שפרכצי בהבזקים אדומים היה יפה, וגרם לחיוכים בקהל.
צוות המשתתפים הורכב ממיטב השחקנים של הקאמרי. דהן היה פעיל ביותר ובשקט השיג הכל בעוד ברוך בצעקות הפסיד הכל אם כי הסוף שונה.דהן ניהל מו"מ כרוכל בשוק ללא בושה וללא התחשבות בכבודו העצמי. הוא כצ'רכס היה דוגמה נהדרת לרצון להתעשר כשהמטרה מקדשת את כל האמצעים.נהנתי ביותר מגילום הדמות על ידו.
קפלן הייתה נהדרת, אנרגטית הרוצה בעל ואהבה ומוכנה לכל לצורך השגת יעדה. רמי ברוך מצויין בכל תפקיד שהוא מגלם.כאן הוא נכנע לאשתו, עשה כדבריה, היה זריז וניצל כל הזדמנות בצורה נהדרת.אסתי קוסוביצקי הייתה טובה מאוד והייתה מוכנה לכל לטובת הבת וכן לטובתה האישית.היא הייתה מוכנה גם להקריב את בעלה למען חיים שנראו לה טובים יותר,עשירים יותר ומעניינים יותר.
הבמאי שם דגש יתר על הצד הבידורי של ההפקה ואכן ההפקה מצויינת מבחינה זו.לקראת הסוף הורגש הצורך לקצרה במקצת דבר שרק היה עוזר להצלחתה הרבה יותר.
כרגיל אצל לוין היו כמה הברקות נחמדות כגון "שדחת"-שדיים ותחת, "מבחינת בשר אני נותן שתי נשים במקום אחת" "מי זה גבר-אדם הממלא את הזמן הפנוי בין הנעורים לאלמנות" ועוד. לראות או לא לראות: הצגה יפה, משחק טוב מאוד, מחזה שהפך לקלאסיקה ישראלית שחייבים לראות. הצגה מומלצת.
