בישראל, גם כאשר שר מנסה לתקן עיוות שנמשך שנים לא מאפשרים לו זאת ויתרה מכך, הוא לא מקבל גיבוי לתוכניתו מראש ה
ממשלה. כך קורה ממש בימים אלה כאשר רגבי העפר האחרונים נזרקים על ארון הקבורה של הרשות לאבטחת התעופה שיזם
שר התחבורה ישראל כ"ץ.
בתחילת השנה הודיע כ"ץ על כוונתו להקים רשות לאומית לאבטחת התעופה הישראלית. כיום אל על היא קבלנית שרותי האבטחה לעצמה ולשתי חברות התעופה הישראליות האחרות ארקיע וישראייר.
מצב מוזר זה יצר בשנים האחרונות הרבה חיכוכים בין חברות התעופה . הקמת רשות אבטחת התעופה תייעל לדעת השר כ"ץ את השרות לכלל חברות התעופה הישראליות.גם מומחי אבטחה קבעו כי רשות תעופה תהיה יעילה יותר וזולה יותר לטווח הארוך. רשות כזו גם תמנע כל טענות של ארקיע וישראייר על הסידור הקיים בו אל על מעניקה להן את שרותי האבטחה.
מיד אחרי ששר התחבורה הודיע על תוכניתו שלח לו אליעזר שקדי מנכל אל על מכתב בו הודיע כי החברה תפסיק את מתן שרותי האבטחה לארקיע וישראייר. שר התחבורה ביקש מאל על לא לשנות דבר בסידורי האבטחה של שתי החברות האחרות ואל על נענתה אבל בתקוה שהרשות תוקם.
שר התחבורה שכח עובדה אחת - משרד האוצר מטרפד כמעט כל תוכנית גם אם היא חיונית. כך קרה גם הפעם וראש הממשלה
בנימין נתניהו לא תמך בשר כ"ץ.
אין כל היגיון שחברת אל על שמניותיה נסחרות בבורסה תעסוק באספקת שרותי אבטחה לשתי חברות התעופה האחרות. אבל בישראל כמו בישראל מצבים זמניים גם אם הם עקומים לגמרי הם היציבים ביותר.
רשות אבטחת תעופה היא צורך חיוני ודחוף מול האיומים. אבל בישראל שבה לא מבצעים החלטות ממשלה על התקנת מערכות נגד טילי כתף במטוסי חברות התעופה הישראליות ועכשיו גם לא מבצעים יוזמה של השר להקים גוף חיוני.
ראש הממשלה אמור לתמוך ביוזמות חיוניות כאלה אבל למה לו לריב עם שר האוצר. בשיטה הזו הרבה יוזמות טובות נקברות והשרים שיזמו אותן מאבדים כל דחף ליוזמות חדשות.
