מיליון דולר! - זהו הסכום ששילם אהוד אולמרט כשכר טירחה לאחד מעורכי דינו במשפט החשבוניות הפיקטיביות לפני כחמש עשרה שנה. אולמרט זוכה במשפט ההוא - לא זיכוי מן הספק אלא זיכוי מלא. צריך וחשוב לדעת כיצד חש אדם שנאלץ לזרוק מיליון דולר כדי להתגונן מפני המדינה, שבעיניו, כך הוא שכנע עצמו מן הסתם, היא הגישה נגדו כתב אישום על לא עוול בכפו. האם אדם כזה, שכך נאלץ להשליך מהחלון מיליון דולר, נותר חמוש בעכבות מוסריות כלשהן. אם תזדמן לו בעתיד האפשרות "לפצות" עצמו בכספי ציבור אסורים?. הרי אין להתפלא אם אדם כזה שהפסיד מיליון דולר יחפש כל דרך להשיב לעצמו במהירות את "הגזילה" - גם אם הדבר כרוך בעבירות על החוק. ובמילים אחרות: נוסף לחולשות האנושיות האורבות בדרכו של אדם ומנסות לפתותו לשלוח יד בכספים לא לו, יש לאולמרט מניע רב עוצמה בדמות אותם מיליון דולר שהתעופפו להם מחלונו בשל משפט שהמדינה הגישה נגדו. היו שסברו כי אולמרט למד לקח ממשפט החשבוניות, גם אם יצא בו זכאי - ולהבא יזהר שלא להתקרב למעשים שעלולים לסבכו בחקירות. ובכן, בדיוק להפך: ללא קשר לתוצאת המשפט המתנהל נגדו כיום - התנהלותו בפרשת החשבוניות לפני חמש עשרה שנה היא כסף קטן מאד לעומת התנהלותו המאוחרת יותר כפי שהדברים באים לידי ביטוי יום יום בבית המשפט. ואם אולמרט העריך וקיווה בעקבות משפט החשבוניות, שבו כאמור זוכה, כי המדינה היא זו שלמדה לקח ולהבא היא זו שלא תעז להתקרב אליו - אם כך אולמרט העריך, כי אז אין לנו אלא להגיע למסקנה שהוא אדם נאיבי להחריד. כך או כך, השאלה אם אולמרט אכן מימש את המניע העוצמתי הזה או לא - תוכרע בבית המשפט.