באולם האינטימי של תיאטרון הסימטה, עיצב השחקן-הבימאי עופר עמרם דירה בה חיים שניים - אשה צעירה, אן, (ענת קלאוזנר), ופטריק (אמיתי קידר) גבר עדין, רגיש ומתחשב. לתוך חייהם השלווים פורץ כל פעם בסערה בן הזוג הקודם של אן, דייב, גבר אלים ובוטה.אותו היא עזבה בגלל בגידותיו הרבות. אך האם השלווה שיש לה עם פטריק מספקת אותה, או שמא חסר לה הרטט של הסכנה והאלימות של דייב?
המצבים שהמפטון מציג לפנינו קיצוניים. אם אפשר היה לערבב את שני הטיפוסים ולקבל משהו שליו אך עם רטט וענין - היה זה בן הזוג האידיאלי בשבילה. אן שולטת ורודה בפטריק, והוא מקבל הכל באהבה. בעוד שליד דייב היא הופכת לאפס, לכלום. כמו שטיח לניגוב רגליו .הדיאלוגים עשויים כמלאכת מחשבת. התנועה (שגם אותה עיצב עמרם המוכשר), המשחק המלוטש שלו ושל אמיתי קידר, מאזנים איש את רעהו במערבולת היחסים. אן היא לב הסכסוך, והתנהלותה המשתנה מטלטלת את מאזני הדרמה. ענת קלאוזנר עושה היטב את דמות האשה הדומיננטית והקלאפטע, כמו גם את הכבשה הכנועה ליד הגבר האלים.זאת - בקולה הנוקשה והתכליתי, המנוגד לרוך הנשי שלה.
לפני ההצגה היה מאד נעים לשבת על מרפסת גג התיאטרון, להשקיף על אורות יפו הנוצצים בלילה, כשכל האתרים והבנינים מוארים באור יקרות. בית הקפה שם מהווה גם חלק מהופעות הרוק העולות בגג כל שבוע במשך כמה ערבים.
הצגה מקסימה, עשויה במקצועיות מלבבת, באסתטיות ועם הרבה פניני לשון. מומלץ בחום.
