הדברים הנ"ל מצוטטים מפי שופטי בית המשפט העליון אשר ישבו על המדוכה ודנו בנושא מעמדה של תוכנית מתאר נקודתית, מצומצמת, חלקית, העלולה ליצור אפליה. ציטוט הדברים נעשה על-ידי ועדת ערר מחוזית אשר דנה בנושא דומה.
על שכנים בבית משותף, גם כאלה אשר לא מצויים ביחסי שכנות טובה ביניהם - וזאת בלשון המעטה,
חלה החובה לכלול בתוכנית המתאר אותה הם רוצים לקדם, לא רק את טובתם הפרטית - אלא גם את טובתם של יריביהם, וכך גם לממן את הוצאות הכנת תוכנית המתאר בה מדובר. האם ייעשה קיזוז ואיזון בשלב מאוחר כלשהו - זהו עניין נפרד מהנושא התכנוני, ויכולות להיות בעניין זה גישות שונות ומנוגדות.
הנושא הספציפי בו מדובר הגיע לפתחה של וועדת ערר מחוזית - ערר 117/11 שי ורימונה מנשיריאן [ע"י עו"ד סמדר בן-דור] נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נתניה וטובה בן שלום [ע"י עו"ד בן שלום].
החלטת וועדת הערר מובאת לקמן בשלמות. בין שכנים בבית משותף בנתניה התגלע סכסוך בעניין בקשות להיתר בנייה, סכסוך שכלל התנגדויות לתוכניות היתר, עררים הדדיים, הפסקות בניה ויריבות על בסיס קנייני ותכנוני.
והנה, אחד השכנים רצה לקדם את התכנון במגרש שבחזקתו באמצעות הכנת תוכנית מתאר נקודתית והוא גם עשה מעשה, ערך תוכנית והגישה לדיון. על תוכנית זו הגיש שכנו ערר, בטענה שמדובר בתוכנית חלקית, מצומצמת, היוצרת אפליה. אומנם אחד מתנאי התוכנית הוא כי בבוא העת כאשר גם השכן יחפוץ להכין לעצמו תוכנית מקבילה - לא תעלה התנגדות לתוכנית, אולם לעולם אין לדעת מה ערכה ומה תוקפה של התחייבות עתידית מסוג זה, שמא בזמן העתידי הרלוונטי כאשר תגיע העת לפרוע את ההתחייבות - מי שהתחייב כבר איננו, או נטש את המקרקעין או העבירם לאחרים, וכיוצא בזה.
מכל מקום, הנכון הוא שלא לצמצם את גבול התוכנית למגרש אחד אשר יכלול חלק מבניין, אלא להרחיבו לכל הבניין ולכל החלקה, תוך תכנון מראש של זכויות הבנייה בכל יחידות הדיור הכלולות במגרש, רצוי במבנן, וככל שמרחיבים את גבול התוכנית כן ייטב הדבר.
תוכנית נקודתית אינה רצויה. במיוחד כך הדבר כאשר מדובר בבית דו משפחתי בו מוגשת תוכנית לאחד מן השניים, ובמיוחד כך הדבר כאשר דייר בבית משותף מנסה לפתור את הבעיות התכנוניות שלו ורק שלו תוך הפקרת שאר שכניו לאנחות. הוא עלול ליצור חוסר איזון בחלוקת הזכויות בקרקע כולל זכויות בפוטנציה, שמא במועד מאוחר יותר - מה שהוא קיבל כבר לא יוכל להתקבל על-ידי שכנו.
לפיכך, האינטרס הציבורי הכללי הוא להימנע מתכנון חלק מחלקה, וכך גם חלק מבית משותף. לא רק בתוכניות מתאר ובתוכניות מפורטות מדובר. גישה תכנונית כוללת זו חלה גם על תוכניות להיתרי בניה, במיוחד בבית משותף. כאשר אחדד הדיירים רוצה להרחיב את דירתו - ראוי כי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תדרוש ממנו להראות במתווה עקרוני את הרחבתן של כל הדירות בבית המשותף ולהוכיח בכך שלא גזל מבעליהן זכויות בניה ותכנונו הוא אומנם נקודתי בפועל, אל כוללני בכוח.
