מילה טובה עולה ביוקר

פרופ' דן אריאלי כתב את הספר "לא רציונלי אבל לא נורא" ובפרק הראשון שלו הוא מטיף במרץ נגד תשלום תמלוגי-ענק למנכ"לים של חברות וקונצרנים גדולים. התמלוגים אינם תורמים לחברה, אלא רק לכיסיהם של המנהלים - הוא טוען. המשבר, שמוטט את כלכלת ארצות הברית ופגע בכלכלת העולם, מוכיח את התיזה של פרופ' אריאלי. ובכל זאת, מנכ"לים של בנקים שקרסו, חוזרים ומקבלים שוב בונוסים אדירים. כך הוא יכול להסביר בדוגמאות מאירות עיניים עד כמה אנחנו לא הגיוניים בהחלטותינו הכלכליות ובהתנהגותנו בכלל. לכך הקדיש את ספרו הראשון, רב-מכר, "לא רציונלי ולא במקרה". פרופ' אריאלי הרצה את תורתו בדבר הבונוסים הענקיים והבלתי יעילים בפני מנהלי חברות ומנהלי בנקים גדולים בעולם. הוא מספר, שהם לא התלהבו. אומנם לא פיהקו בזמן ההרצאה, אבל נתנו "הסברים" למכביר מדוע דווקא להם מגיעים בונוסים עצומים. אם תמלוגים גבוהים אינם התמריץ לעודד אנשים לעבוד יותר, ליצור ולתרום לעסק שבו הם עובדים - אז מה כן? לא מפתיע שהפתרון שהספר מציע הוא שבח, התייחסות, מילה טובה. תמיד חשבתי כך, אבל כעת קיבלתי חיזוק מפרופסור להתנהגות כלכלית, שמלמד באוניברסיטת דיוק בארצות הברית ובמעבדת מחקר של MIT, שהגיע למסקנותיו אחרי ניסיונות אקדמיים ולא סתם על סמך אינטואיציה. מיהרתי בהתלהבות אל יוסי ידידי, שהיה מנהל כוח-אדם של חברה גדולה במשק, בזמן שעדיין לא קראו לזה "משאבי אנוש", ודיווחתי על הממצא. "מה חדש? הרי זה ידוע", הפטיר האיש שמסתכל על הנעשה ממרומי גיל שמונים ועוד. "מילה טובה שווה הרבה יותר ממענק, וחוסכת הרבה", פסק. אם זה כל-כך ברור, אז מדוע המנהלים שלי לא ידעו את זה? - חשבתי. כשהייתי זמן קצר יחסית במעריב, אמר לי כתב ותיק, אהרן פריאל: "אם לא אומרים לך כלום, סימן שהם מרוצים. ידברו איתך רק כשיהיו להם תלונות"... נדמה לי, שלא רק מנהלים במעריב לא ידעו את האמת הפשוטה הזאת. מנהלים רבים, רבים מאוד, אינם יודעים זאת גם היום. ואם הם יודעים שצריך להגיד מילה טובה ולתת יחס, הם שוכחים זאת בעת שהם פוגשים את עובדיהם. כאילו מילה טובה עולה ביוקר. כדאי שמנהלים בדרגים השונים יקראו את הספר וילמדו משהו, שכלל לא ברור להם.