זובין מהטה, החוגג יובל שנים לקשר המופלא שלו עם הפילהרמונית, התראיין לערוץ 10, אך למרבה הצער הראיון היה יותר עגמומי מחגיגי. אני מקווה, אמר, שהבעת פני מבטאת את מורת רוחי מהמצב בארץ. מבטכם מופנה פנימה ואתם מאשימים את CNN והניו-יורק-טיימס בביקורת השלילית עליכם: אינכם רואים, איך אתם נראים מבחוץ!. ועוד אמר המנצח הדגול שערי ישראל מלאות רחובות על שם אישים כבן-גוריון, ז'בוטינסקי וארלוזורוב, אך המנהיגים הנוכחיים - אין לצפות שרחובות ייקראו על שמותיהם.
מדבריו הקשים של המאסטרו מתבקשת המסקנה שהאחרים - הספרדים, האיטלקים ובוודאי האנגלים, הצרפתים, האמריקנים - אינם "נראים רע מבחוץ", ולפחות - כ"כ רע כמונו. ואם כן, נותר לשאול האם מבפנים, במציאות, אנחנו באמת רעים יותר?
למשל, האם בלכידות הפנימית - ארגוני חסד ומעשי חסד, התנדבות והתגייסות למען הכלל - אנחנו נופלים מהם? האם מפגרים אנחנו בתוחלת החיים שהיא מן הגבוהות בעולם? ואיך להסביר, שבסקרים רוב הנשאלים מתעקשים להשיב שחייהם כאן מאושרים? ושמא ירודים אנחנו מהם במספר הלומדים ובפרסומים המדעיים, במוסדות התרבות והדעת, בספרות, בתיאטרון או ברמתה של התזמורת הפילהרמונית? ואם כל כך רע אצלנו, איך זה שבאים אלינו מכל העולם להתרפא וגם לרכוש יידע - בחקלאות , בהיי-טק , בהפקת אנרגיה סולרית, באמצעי לחימה ואיך מדינה כ'כ קטנה היא מעצמת לוויינים וייצואנית נשק מס' 5 בעולם? וכל זאת, בעודנו קולטים מיליוני עולים ושרויים במלחמה?
ואולי חסרים אנחנו דמוקרטיה? או חלילה שופכי דמים, שהנפגעים האזרחים מידינו מרובים מקורבנות נא'טו בלוב ובאפגניסטן? ושמא נרמסים אצלנו חופש הדת או שלטון החוק? ואם זה "הכיבוש", מדוע טורקיה, למשל, שכבשה את צפון קפריסין, אינה "נראית רע מבחוץ"?
סבר פלוצקר כותב על כלכלתנו (17.6.11) : ..."מדינה שבה אין ל
ממשלה גרעון, שהאבטלה בה ירדה לאחת הכי נמוכות בדור.. שזרים חייבים לה נטו 60 מיליארד דולר, שכלכלתה צומחת בקצב של 5.5%, שהבנקים שלה.. לא מקבלים גרוש סיוע הצלה.., שמשקיעי חוץ מתדפקים על דלתותיה..."
האם זהו ש"נראה רע מבחוץ"?
במסיבת המתגייסים הגדולה ביותר אי פעם (20.000 משתתפים) הודיעה האלופה החדשה אורנה ברביבאי, שבשנה האחרונה 80% מהמתגייסים ביקשו לשרת כלוחמים: איזו מדינה "הנראית טוב מבחוץ" מגיעה למספרים כאלה?
מתבקשת המסקנה, שאנחנו "נראים רע מבחוץ" לא באשמת מעשינו או מחדלינו, כי אם מסיבה עתיקת יומין שאינה תלויה בנו - שנאת היהודים. וכאן החוקיות היא הפוכה: ככל שנהיה יותר טובים ויותר בעלי הישגים, יותר תשנא אותנו סביבתנו העוינת. והוסיף תיאודור לסינג בספרו "השנאה העצמית היהודית" שאת השנאה הזאת היהודים מפנימים ומשליכים על עצמם, כי זה האופי שלהם: שכל העמים מאשימים באסונותיהם את מי שמכה אותם ורק היהודים שואלים 'איפה חטאנו?' - ומיד מאשימים את עצמם. ולכן ייאמר למהטה, ידידנו הטוב והנאמן, שכשהוא רואה את היהודים מכים על חטא, אל ייקח זאת ברצינות. זה רק ספורט, ספורט לאומי שכזה.
ואשר לגדולי האומה שרחובות נקראו על שמותיהם, גם הם, בחייהם, שבעו מרורים. אפילו על משה רבנו נאמר (ספרי, דברים) שאם הקדים לצאת אל העם, אמרו שמא יש לו בעיות בבית ואם אחר לבוא, אמרו "יושב ויועץ עליכם עצות עם אשתו"...
גילוי נאות: כשלעצמי, הייתי קורא רחוב על שם
בנימין נתניהו אולי רק ברמאללה, למרות הישגיו הרבים כראש ממשלה. זאת, מפני שההיסטוריה לא תשכח את כוונתו להקים על אדמת א"י מדינה לעם זר. אלא, מסופקני אם בגלל זה זובין מהטה פוסל את שמו מלהיקרא על רחוב בישראל. אם כן, למה?
