הליקובקטר פילורי הוא הגורם העיקרי לדלקת רירית התריסריון והקיבה, הוא גזלן של ויטמין B12, אבץ וברזל, שחסרונם יכול לגרום לאנמיה, חולשה, נשירת שיער ושבירת ציפורניים.
בשנת 1994 ההליקובקטר הוגדר על-ידי ארגון ה-WHO (ארגון הבריאות בינלאומי) כחיידק מסרטן, ונמצא קשר ישיר למחלות קרדיו-ואסקולריות, נמיכות קומה בקרב ילדים וחוסר תיאבון.
הנזקים: החיידק יכול לגרום לתופעות של ליחה מרובה, גזים רבים ונפיחויות בעיקר ברום הבטן. האנטיגנים הזרים של החיידק יכולים לגרום לאלרגיות ואף למחלות אוטואימוניות, וברבות השנים לגלאוקומה (יתר לחץ תוך עיני), אולקוס וכן לסרטן הקיבה.
הטיפול הקונבנציונלי נקרא: הטיפול המשולש ובו משולבות שני סוגי אנטיביוטיקה ונוגד חומצה. הטיפול מצליח בכ-70%-60%, אך פוגע בפלורת המעי התקינה. לרבים נרשם טיפול כרוני בנוגדי חומצה כגון: לוסק, זוטון, קונטרלוק וכדומה. הבעיה היא שתרופות אלו גורמות לסביבה בסיסית יותר במעיים. סביבה זו נוחה יותר להתפתחות מזהמי מערכת העיכול ומונעת ספיגת מינרלים (הזקוקים לשם כך לסביבה חומצית).
סימפטומים אופייניים: צרבות, ריפלוקס, ליחה מרובה, כאבים ונפיחות ברום הבטן אלרגיות / אסטמה, נשירת שיער, שבירות ציפורניים, אנמיה, חולשה, חוסר באבץ, ברזל, B12, גלאוקומה, אורטיקריה, נקודות אדומות בעור, חריץ במרכז הלשון.
כיצד נדבקים? כיום לא ידוע מהו הגורם להידבקות החיידק הליקובקטר פילורי. ההנחה היא, כי ההידבקות נעשית במעבר דרך הרוק והיגיינה לקויה, אך ברוב המקרים של הידבקות בחיידק אצל אחד מבני המשפחה נגלה את החיידק גם בשאר בני המשפחה.
דרכי הטיפול: באמצעות תוספי מזון: טינקטורה HBP, שמן אורגנו ואובליפיחה, משקה אלוורה, פרוביוטיקה, טבליות לתחזוקה ושיקום המעיים ושמן קוקוס.
