ידיעה שהתפרסמה באתר חדשות על מחקר מדעי שקבע כי נהגות מסוכנות יותר, לא הייתה משעשעת כלל בעיניי, היא הייתה מזעזעת. מה חשבו להם ה"מדענים" - שמהיום, ייקבע כי נשים צריכות לעבור ועדת בדיקה לפני שיינתן להן רישיון נהיגה? או שנוציא חוק המאפשר העדפת גברים לתפקידים של נהגי משאיות, נהגי אח"מים או נהגי טנקים?
בנובמבר 1991, ישראל חתמה, אישררה והכניסה לתוקף את אמנת האו"ם בדבר ביעור האפליה נגד נשים לכל צורותיה. בין השאר, מחייבת אותנו האמנה להילחם כנגד "סטריאוטיפים" מגדריים, ובטענות כאילו מין אחד נעלה על האחר.
אבל האמנה היא לא חד-צדדית! היא קובעת שעלינו להילחם כנגד סטריאוטיפים מגדריים, בין אם אלו מופנים כנגד נשים ובין אם אלו מופנים כנגד גברים. בנוסף, האמנה אוסרת במפורש חקיקה המפלה לרעה מגדר אחד לעומת מגדר אחר. וכשם שעלינו הגברים לפעול כנגד אפליית נשים לרעה, אנו מצפים שנשים תיאבקנה באפליה כנגד גברים.
לא קם ולו ארגון גברים אחד הטוען שיש לאסור על נשים לנהוג, כפי שהדבר נעשה, למשל, בערב הסעודית. לא הייתה שום תנועה גברית שטענה שיש "רק" להפעיל אמצעי בקרה על זכותן של נשים לנהוג - בגלל מחקר מדעי שמוכיח כביכול שנשים מסוכנות יותר.
אבל לצערנו אנו שומעים יותר ויותר קולות בעד שימור האפליה כנגד גברים, כפי שזו מתבטאת ב"חזקת הגיל הרך" תוך השמעת טענות סטריאוטיפיות נוראיות וחשוכות. אין שום סומק של בושה על פניהן של נשים מסוימות, פמיניסטיות כביכול, כשהן אומרות: "גברים לא באמת רוצים לטפל בילדים...", "גברים רוצים רק להקטין את המזונות", "גברים לא מסוגלים בכלל לטפל בילדים".
ראשם המכוער של השדים האלו חזר עתה לבצבץ כתגובה להצעת חוק אמיצה ונבונה של חברת הכנסת
יוליה שמאלוב-ברקוביץ'. על-פי הצעת החוק הזו, היוצרת עוד ועוד הדים, חזקת הגיל הרך תבוטל ותוחלף במודל של אחריות הורית משותפת. המודל שנבנה על-ידי ועדה ציבורית של אנשי פסיכולוגיה, מומחים בהתפתחות הילד, אנשי משפט ואנשי ציבור, מדבר על טובת הילד, על "אחריות הורית משותפת - ביחד ולחוד", וחשוב מכל, שוויון אמיתי בין המינים, ועוד.
אבל עבור דמויות מסוימות, דגל השוויון הוא בבחינת סדין אדום. הגדילה לעשות עיתונאית אחת, פמיניסטית כביכול, שהביאה אסון שקרה למשפחה שבה האב שכח את בתו התינוקת במכונית כדוגמה. מהמקרה הזה גזרה העיתונאית, בשידור חי, מסקנה סטריאוטיפית מפחידה, לפיה ראשם של כל הגברים כולם הוא בעבודה, ולכן אין לתת להם, לא בדור הזה על כל פנים, זכות והזדמנות לקשר שווה עם ילדיהם.
מרגיז גם לשמוע כי יש לפגוע בקשר השוויוני של גברים עם ילדיהם, בתואנה שיש קיפוח של נשים במקומות אחרים. גברים משרתים יותר בצבא, נהרגים יותר במלחמות, הם חשופים יותר לפשיעה אלימה, הם עובדים שעות ארוכות יותר ושנים רבות יותר, וחיים קצת פחות מנשים. אז מה? האם על דעת מי יעלה להקצות מקומות חניה ייחודיים לגברים, ונתיבי תחבורה בהם רק לגברים יותר לנסוע? מי יעז להשתמש בתירוץ שהשוויון בשימוש במשאבי התחבורה הציבוריים הוא שוויון מלאכותי, כיוון שלגברים יש להם פחות זמן חיים לבזבז בחיפוש חניה ובעמידה בפקקים?
השאיפה לשוויון זכויות לאישה היא צודקת מאין כמוה. אך אל נא נתבלבל. טענות סטריאוטיפיות הן מגונות ואסורות תמיד. לא רק כשהן מושמעות נגד נשים. תיקון עוול בעוול היא דרכו של השטן להפצת צער וסבל.
שעת מבחן
זוהי שעת המבחן האמיתית של ארגונים מסוימים מהם באים הקולות האפלים האלו. ייטיבו לעשות הארגונים הללו אם יבערו מקרבם את האמירות האלימות הללו. דיבור בזכות השוויון רק כאשר הוא נתפש כמביא יתרון לנשים, ומלחמה קולנית וסטריאוטיפית בשוויון כאשר הוא לכאורה אינו נוח, תוכיח שהארגונים הללו אינם אלא מחתרות המנסות להביא עלינו חברה מדכאת, חברה שבה יהיה מין אחד נחות - גברים, ומין אחד עליון יותר - נשים.
