תלתלים שחורים

אברהם שרגאי, ראש ענף ביטחון במשרד ראש הממשלה, הגיש לאחרונה לבית משפט השלום בירושלים תביעת לשון הרע נגד עיתון הארץ והעיתונאי אמיר אורן, וזאת בעקבות מאמר שכתב אורן ולטענת שרגאי מבזה אותו. "מה זאת, בדיוק, ממשלה?", תהה אורן בפתח מאמר דעה שפירסם בהארץ בחודש דצמבר האחרון. "מה היא עושה שם, כאשר היא 'מושלת'? מה קורה לאחר שחבריה עולים לקומת הישיבות, לתוך מארב הצלמים, טופחים על כתפו של אותו גוץ שחור תלתלים הטורח לעמוד שם תמיד כדי להופיע בחדשות הערב, מתיישבים לאורך שתי גדות השולחן ומצביעים על מה שמתקרא בלשונם 'הצעת מחליטים'?". על-פי אחד הסעיפים בכתב התביעה של שרגאי, במסגרת תפקידו כראש ענף ביטחון במשרד ראש הממשלה הוא אחראי על תיחום אזורי הנוכחות והפעילות של העיתונאים בחדר ישיבות הממשלה, על הצילומים בחדר ועל הוצאת העיתונאים מהאזור בתום הצילומים. סעיף אחר בכתב התביעה מנוסח כך: "לראשו של התובע תלתלים שחורים וגובהו 170 ס"מ". בהמשך נכתב כי "כלל הפרטים האמורים אודות התובע עשוהו במרוצת השנים לדמות מוכרת לעין הציבורית הואיל וכלי התקשורת החזותיים לוכדים אותו רבות בעדשותיהם מתוקף מיקומו של התובע בעת הצילומים בשל תפקידו". כדי להעיד על כך צורפו כמה וכמה דוגמאות לתצלומי ישיבות הממשלה שבהם ניתן לראות ברקע את התובע. "אין אדם הדומה לתובע (חזותית) אשר נוטל חלק בריטואל הקבוע של ישיבות הממשלה", מודגש בכתב התביעה, ובהמשך נקבע כי "אין מי אחר אשר התיאור [של אורן] יכול להיות מכוון לגביו כי אם התובע". לדברי שרגאי, בכוחו של הפרסום בהארץ להשפיל אותו בעיני "חבריו, עמיתיו לעבודה, קרובי משפחתו וכן יתר אזרחי ישראל המורגלים לראות את דמותו של התובע כ'חלק מהנוף' בדיווחים מצולמים מישיבות הממשלה". בשל כך הוא דורש פיצוי בסך 50 אלף שקל. כתב ההגנה מטעם הארץ ואורן נפתח בציטוט משירה של רחל, "עקרה": "בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן. לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט בִּשְׁבִילֵי הַגָּן". בכתב ההגנה נטען כי "ככל שהתיאור 'תלתלים שחורים' כרוך במטען אסוציאטיבי כלשהו, והדבר מוכחש, הרי שמדובר בהקשרים חיובים ונחשקים. כך אצל המשוררת רחל בשירה 'עקרה' (אורי); כך בשירו של ישי לוי 'תלתלים שחורים' (מילים ולחן: מייק לוק); כך בשירה של שלומית אהרון 'אישי ואהובי' (מילים: מאיה בז'רנו, לחן: יובל דור וירון בכר) וכך בשירו של צביקה פיק 'אלף נשיקות' [...]". כמו-כן נטען בכתב ההגנה כי "בכתבה לא ציינו פרטים מזהים של התובע, לא כל שכן שמו ולא הוטל דופי בעבודתו, בדרך ביצועה או במקצועיותו. [...] נשוא הכתבה איננו התובע והיא לא עוסקת בו. הוא אינו מוזכר בשמו וגם לא בתפקידו. הדרך היחידה לזהות אם אכן מדובר בו תלויה בשאלה אם התיאור מהווה תיאור גופני נאמן למציאות ואם כך - בוודאי אין בכך לשון הרע. אם יטען התובע כי לא מדובר בתיאור גופני מדויק, מה לו כי ילין על כך שהתיאור מתייחס אליו? לא ניתן לאחוז את החבל בשני קצותיו [...] מדובר בזוטי דברים אשר אדם בעל מזג סביר לא היה נעלב מהם, ובוודאי שלא היה תובע בגינם ומטריח את מערכת המשפט בעניין". בתשובה לכתב ההגנה טען שרגאי כי הוא קובל לא על התיאור החיצוני אלא על כך שהמאמר "מתייחס בצורה מבזה ולועגת להתנהלותו של התובע - כמי אשר 'טורח לעמוד שם תמיד כדי להופיע בחדשות הערב'. מכאן ביזוי של אדם הממלא במסירות את תפקידו זה עשרות שנים. כאחרון המתגודדים מאחורי כתבי טלוויזיה המדווחים מאירועי ספורט (או, להבדיל, מאתרי פיגועים) הדוחקים פניהם למצלמה, שמו הנתבעים את התובע". ישיבה מקדמית בתיק צפויה להתקיים בחודש ספטמבר. 47685-02-11

רשימות קשורות:

- ארץ קשוחה - הם יורים גם בעיתונאים - הניצחון הכפול של צילה חיון - צריך שניים לרייטינג - ריכוך המועמדים