בעקבות "חוק החרם" שחוקק לאחרונה, מתעצם מאבקם של מחרימי תוצרת השטחים – בעיקר בגין חששם ל"סתימת פיות", "רמיסת
חופש הביטוי", סכנת "משטרת מחשבות העומדת לפתחנו" וכדומה.
קיימים סוגי חרם שונים ורבים הידועים לכל. אין הם עשויים מיקשה אחת, לכן ניתן להקיש על האחד ממשנהו. מספר דוגמאות:
- חרם כלכלי, דוגמת "חרם הקוטג'", הוא מחאת הציבור על מחירו הבלתי מוצדק. גם באם היה מיוצר בהתנחלויות היה מוצדק.
- חרם דתי, דוגמת קריאת רבנים לציבור ואזהרתו, מצריכת מזון לא כשר, גם באם מזון לא כשר היה מיוצר בהתנחלויות.
- חרם מוסרי, דוגמת חרם על מוצרים המיוצרים על-ידי חברות המעסיקות עובדים בתנאי עבדות.
- חרם אתי, דוגמת חרם על ארגונים שאינם מתנהלים על-פי קודים אתיים מקובלים.
החרם על מוצרי ההתנחלויות, אותו יזמו נציגי חופש הציבור, חופש הביטוי, שומרי גחלת הדמוקרטיה, שומרי זכויות ועוד, אינו משתייך לקבוצות הנ"ל ונבדל מהן במהותו. חרם זה מונע מעמדה פוליטית, ולכן הוא "חרם פוליטי".
שאלתי ליוזמיו: נניח שתצא לאוויר העולם קריאה להחרים בחוק את כל המוצרים המיוצרים במגזר הערבי. מאליו מובן שזה יוגדר כחרם פוליטי (למרות שביטויו הוא כלכלי). ברור שמיד יישמע קול זעקת הגורמים הנ"ל נגדו, והדבקת תווית של חוק גזעני (ובצדק). קולם יישמע ברמה מקצה הארץ – וכרגיל ובנוסף גם – עד קצות עולם.
לכן יוזמי "החרם" היקרים: כֶּשל לוגי עומד בבסיס עמדתכם. לכן אין חרם זה ראוי ליישום. מאחר שלא הבנתם זאת, בא לעזרת התבונה והלוגיקה הפשוטה המחוקק, וטוב שכך. אולי אחרי ככלות הכל – יש קשר בין לוגיקה לדיפלומטיה?!
