בשנות ה-90 נחקקו בישראל שני חוקי יסוד-חוק יסוד:
כבוד וחירותו וחוק יסוד:
חופש העיסוק. חוקי היסוד באו להגן כביכול על זכויות האדם בישראל. ישראל מחויבת לחוקק חוקה. בהכרזת העצרת הכללית משנת 1947, נקבע שכל אחת מהמדינות שיוקמו בא"י המנדטורית תכונן חוקה שתשמור על זכויות האדם. ישראל קיבלה על עצמה את ההכרזה, ובמגילת העצמאות התחייבה לחוקק חוקה עד 1/10/48. החוקה לא כוננה עד היום.
תחת זאת הוחלט שהחוקה תיקבע בחלקים, כשכל חלק נקרא "חוק יסוד". במהלך השנים נחקקו מס' חוקי יסוד שהתייחסו למוסדות המדינה כמו חוק יסוד: הנשיא, חוק יסוד: הצבא, חוק יסוד: השפיטה ועוד. אך בלטה בחסרונה מגילת זכויות אדם בעלת תוקף חוקתי, כפי שישראל התחייבה לחוקק.
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נועד כביכול למלא את החסר. עם פרסום החוק, יצא נשיא ביהמ"ש העליון דאז,
אהרן ברק בהכרזות "מפוצצות" וכינה את החוק "מהפכה חוקתית".דבריו לא היו אלא תעמולה זולה שנועדה ליצור אשליה שבישראל יש זכויות אדם. האמת שמדובר בחוק יסוד עלוב ביותר.
ראשית, הוא מקיף חלק קטן מאוד של זכויות האדם. הוא מגן על הזכות לשם טוב, חופש תנועה, קנין, חיים, גוף וכבוד האדם. אין התייחסות לזכות לשיוויון, לזכות למשפט הוגן ולעיקר העיקרים- ל
חופש הביטוי.
יש כאלה שמנסים להכניס את הזכויות החסרות לתוך המושג "כבוד האדם". לדעתי זהו ניסיון כושל. המושג "כבוד האדם" הוא מושג עמום ונתון לפרשנות. הרכב מסוים של ביהמ"ש העליון יכול לפרש את המושג כך, והרכב אחר-אחרת. זכות שנתונה לפרשנות היא זכות חלשה.
שנית, ניתן לפגוע בזכויות המוגנות ללא קושי. החוק קובע שאין לפגוע בזכויות הנ"ל אלא בחוק שהולם את ערכיה של מדינת ישראל. מהם הערכים הללו? בחוק נקבע שערכיה של מדינת ישראל הם ערכים יהודיים ודמוקרטיים. לכאורה חוק שסותר את הערכים הללו איננו חוקתי. אך מה הדין כשקיימת סתירה בין שני הערכים? מה הדין כשחוק מסוים איננו דמוקרטי אבל עולה בקנה אחד עם עקרונות היהדות? דוגמאות לא חסרות. ערכי הדמוקרטיה מבוססים על שיוויון בין בני האדם. ערכי היהדות מפלים לטובה את היהודי על פני הנוכרי, ויש אף שמקצינים ומתירים את התרת דמם של הנוכרים (ראו "תורת המלך"). כאשר ביהמ"ש העליון יצטרך לבחון אם חוק מסוים סותר את ערכיה של המדינה הוא לא יוכל להתעלם מקיומה של הסתירה, והתוצאה היא מבוי סתום וחוסר אפשרות לבטל חוק.
שלישית, החוק נותן תוקף לחוקים שפוגעים בזכויות האדם, שנחקקו לפניו. רק חוקים שיסתרו אותו, מכאן ולהבא יתבטלו. התוצאה היא ששורה של חוקים במיוחד בתחום המעמד האישי שיוצרים כפיה דתית וחוסר שיוויון בין המינים, נשארו על-כנם. אותם פגמים קיימים גם בחוק יסוד: חופש העיסוק.
לסיכום, חוקי היסוד שאמורים להיות מעל לחוק ולהגן על זכויות האדם, לא ניתנים ליישום. מדובר בסוג של תרמית. מוכרים לציבור "לוקש" שיש לו חוקה ולמעשה אין לו כלום.
