אבל מכאן ועד לדחיקתו של דן שומרון אל השוליים, רחוקה ללא ספק הדרך. אחרי ככלות הכל היה זה הוא, כקצין צנחנים וחי"ר ראשי, שפיקד על המבצע על הקרקע וגם זה שתיכנן אותו. לאמיתו של דבר לא הייתה זו הפעם הראשונה והיחידה שבה קופח דן שומרון על מעשיו. גורלו המר לו כששמו תמיד נדחק, בצל השכחה, לקרן-זווית.
מה לא העלילו על מי שזכה לעיטור המופת של צה"ל רק בשל עוז-רוחו? היו אלה לשונות רעות שטפלו עליו עלילות שונות ומשונות, שבינן לבין האמת נפער פער גדול. בין אלה לא נפקד חלקם של קצינים בכירים, עוטי כומתה אדומה, במסגרת "מלחמות הצנחנים" שלהם.
ועדיין לא נשכח מסלול המכשולים שנאלץ דן שומרון לעבור עד שהצליח להתמנות לרמטכ"ל. אין זאת כי אם את דרכו של האיש המצליח הזה ניסו לחסום כל אותם בעלי קומפלקסים, שבמלחמות האגו שלהם לא יכלו להסכין עם נוכחותו בשטח. כדרכו של איש הנחבא תמיד אל הכלים, נאלץ דן שומרון לבלוע את כל המרורים שדאגו יריביו המרים והנמהרים להאכיל אותו.
לאחר הסתלקותם של יוני ודני מן העולם, שני גיבורי התהילה של פעם, הגיעה העת להנציח גם את פועלו של זה האחרון, שנדחק בעל-כורחו אל השוליים. את מה שלא זכה לו בימי חייו, צריך לתת עכשיו לבני-משפחתו ולמוקיריו הלומי העין וחורקי השן. זה, לפחות, מה שנותר לעשות בשבילו, גם אם תהילת עולמו חלפה עוד בדמי-חייו, וגם אם הפצע הנורא והמדמם כל-כך לא יצליח להגליד לעולם.
