טענות בדבר השפעה פוליטית על
רשות השידור מלוות אותה מיום היווסדה, אולם לאחרונה חשה קבוצה של עיתונאים ברשות כי לאחר תקופה של עצמאות נרחבת באופן יחסי, הגוף שבו הם מועסקים נתון ללחץ פוליטי הולך וגובר. יש ברשות מי מגדיר זאת כ"חשש מחזרה לימי
יוסף בראל הלא עליזים".
השליטה הפוליטית ברשות השידור מובנית. הרפורמה המתוכננת ברשות מוקפאת, נכון להיום, וממתינה למימון ממשרד האוצר, מה שמחזק את תלותם של עובדי הרשות המאוגדים ב
ממשלה. במקביל, תיקון לחוק רשות השידור שונה על-ידי הממשלה הנוכחית, כדי למנוע את ביטול תלותם של מנהלי הרשות בה.
כך, למשל, אם בהצעה קודמת נקבע כי יו"ר ועדת המינויים לבחירת מועמדים למועצת הרשות יהיה "שופט בדימוס של בית משפט מחוזי", בנוסח המחודש הורחבו מאוד אפשרויות הבחירה, ולצד שופט בדימוס נקבע כי ניתן יהיה למנות לתפקיד זה אדם בעל ניסיון ב"תפקיד בכיר בתחום הניהול העסקי של תאגיד בעל היקף עסקים משמעותי", או ב"כהונה ציבורית בכירה, או בתפקיד בכיר בשירות הציבורי בנושאים כלכלים, מסחריים, ניהוליים או משפטיים".
אם בהצעה המקורית נדרש יו"ר הוועדה לבחירת חברי מועצת הרשות לבחור את יתר חבריה מתוך רשימות שהציגו גופים אזרחיים רלוונטיים, בנוסח החדש יש לו זכות לבחור מועמדים שלא מתוך רשימה זו או אחרת (גם לאחר תיקון שעבר הנוסח בוועדת הכלכלה, הניתוק מהפוליטיקה חלקי במקרה הטוב).
על-פי החוק, לאחר שהוועדה לבחירת מועצת הרשות מסיימת את משימתה, עובר הכוח אל המועצה הנבחרת, והיא ממנה את המנכ"ל. אך בעוד שבנוסח המקורי של הצעת החוק נכתב כי "המועצה תמנה מנהל כללי לרשות...", בנוסח החדש מופיע: "המועצה תמנה, באישור השר, מנהל כללי לרשות...". במקום הנוסח "חדל לכהן המנהל הכללי, תמנה המועצה מנהל כללי אחר במקומו", מופיע הנוסח "חדל לכהן המנהל הכללי, תמנה המועצה, באישור השר, מנהל כללי אחר במקומו". וכן הלאה. השר הוא הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, שבמקרה מתפקד כיום במקביל גם כראש ממשלת ישראל,
בנימין נתניהו.
יש משהו סמלי בעובדה שכל ההצהרות על "מעורבות מופחתת של הממשלה" כדי "להגביר את עצמאותה של הרשות ואי-תלותה בדרג הפוליטי ובשיקולים פוליטיים" נמחקו מדברי ההסבר הנלווים להצעת החוק.
החוק טרם אושר סופית, ונכון לעכשיו שולט ברשות השידור ועד מנהל בן שבעה חברים. המכרזים הנערכים בימים אלה לאיוש מנהלי המדיה מתנהלים כך שלחברי הוועד המנהל יש רוב בהחלטות (ועדת המכרזים מורכבת מחברי הוועד המנהל, שני נציגי אגודות העיתונאים של ירושלים ותל אביב ומנכ"ל הרשות. נציגי האגודות עזבו לאחרונה את ישיבת ועדת המכרזים שבחרה במנהל הרדיו, במחאה על כך שהוועדה התכנסה ללא המנכ"ל הפורש
שקלאר או מועמד מוסכם אחר). ביולי 2010 אישרה הממשלה את מינויו של אמיר גילת לתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור.
לפני אישור המינוי פנתה תנועת אומ"ץ ליועץ המשפטי לממשלה ולוועדת שפניץ לאישור מינויים בשירות הציבורי בבקשה לפסול את גילת בשל היכרותו הקודמת עם ראש ממשלת ישראל. גילת כיהן בעבר כיועץ התקשורת של נתניהו שעה שזה היה שר האוצר. בתחקירו של
רביב דרוקר שפורסם ב"חדשות 10" הוזכר גילת כמי שהצטרף לאחת הנסיעות של בני הזוג נתניהו שמימונה שנוי במחלוקת. בסופו של דבר אושר מינויו של גילת ליו"ר הרשות לאחר שוועדת שפניץ קבעה כי אין לו קשר אישי, חברי או עסקי עם ראש הממשלה.
לפני כשלושה חודשים אישרה הממשלה את מינוי יתר חברי הוועד המנהל, וזאת לאחר תקופה ארוכה שבה נוהלה הרשות על-ידי ועד בהרכב חסר. רוב בוועד המנהל, ארבעה מבין שבעת החברים המכהנים בו, מזוהים במידה זו או אחרת עם נתניהו:
יו"ר הוועד המנהל, גילת, עבד כאמור כיועץ התקשורת של נתניהו. המשנה ליו"ר הוועד המנהל, אסתי אפלבוים, הייתה מנהלת מטה ההסברה של נתניהו בשנות ה-90 ולאחרונה הייתה חברה בצוות 100 הימים שהקים נתניהו עם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה. לצדם מכהנים בוועד המנהל
יעקב בורובסקי, מי שהיה בעבר מועמד מטעם נתניהו לתפקיד יו"ר הרשות, ויואב הורביץ, בעבר ראש מטה הבחירות של נתניהו בליכוד. לארבעתם יכולות מוכחות, כל אחד בתחומו, אך גם זהות פוליטית משותפת.
"הוועד המנהל החדש מזוהה עם אנשי מבצעים של נתניהו", אומרים גורמים ברשות. "המטרה היא חד וחלק: יש לו עיתון, ועכשיו הוא צריך ערוץ טלוויזיה וערוץ רדיו". לפי גרסתם, ההשתלטות על רשות השידור היא חלק מהיערכותו של ראש הממשלה לבחירות הבאות לכנסת, שאמורות להתקיים בעוד כשנתיים, אבל בהחלט עשויות להתקיים גם בשנה הבאה. "רשות השידור חוזרת לימים של מחלקה במשרד ראש הממשלה", הם מתריעים, "ימי בן-גוריון".