דומה שאין בהיסטוריה מקרה כה מרגש כמו זה של שר המלחמה הבריטי בשנות ה-60 ג'והן פרופיומו. ההתאבדויות של שרים יפנים כושלים - מחווירות לעומת הדרך שבה נהג פרופיומו כדי לכפר על מעשיו. הפרשה מתחילה בכך שפרופיומו התארח למסיבה בבית אחד מידידיו ושם הוא פגש את כריסטין קילר שהייתה רקדנית קברט ונערת ליווי לעת מצוא.
הפגישה בין השניים התפתחה לרומן, אבל לרוע מזלו של פרופיומו התברר שכריסטין קילר מקיימת במקביל רומן גם עם הנספח הימי הסובייטי, שהתגלה כמרגל. צירוף העניינים הזה, על-רקע העובדה שפרופיומו שימש באותם ימים שר המלחמה, יצר מטבע הדברים סיכון ביטחוני חמור ביותר לבריטניה.
הסקנדל פורסם בשני עיתונים אך פרופיומו הופיע בפרלמנט והכחיש בעקשנות את קיומו של הרומן האמור. אלא שהאיש לא הסתפק בהכחשה: הוא אף הגיש נגד שני העיתונים תביעת דיבה וזכה. בסופו של דבר האמת העקשנית פרצה החוצה ופרופיומו נאלץ להודות במיוחס לו והתפטר מכהונתו - דבר שהביא כעבור זמן לא רב לנפילת הממשלה.
הממלכה רעשה וגעשה אז במשך ימים ארוכים והפרשה העסיסית, שנודעה בציבור כ"פרשת פרופיומו", תפסה כותרות ברחבי העולם (כולל בישראל), ועד מהרה מצאה את מקומה גם על קרשי הבמה ובבתי הקולנוע.
פרופיומו לא הועמד לדין (וספק אם ניתן היה להעמידו לדין לאור החסינות הפרלמנטרית שהוא נהנה ממנה), אך הוא החליט שלא להסתפק בעונש הכרוך בעצם התפטרותו מהממשלה: האיש המיוחד הזה, שמן הסתם לא ידע את נפשו מרוב בושה וצער, מצא דרך מיוחדת במינה לייסר את עצמו על הסקנדל שהוא יצר: הוא החל לעבוד, בהתנדבות, בניקיון חדרי השירותים באחת האוניברסיטאות במזרח לונדון.
ואם יש מי שמפקפק בכנות צעדו זה של פרופיומו ומבטל את הצעד הזה כגימיק ויחסי ציבור - מתברר שהוא התמיד בעבודת ההתנדבות הזו של ניקיון השירותים הציבוריים במשך 40 (ארבעים!!!) שנה.
הציבור הבריטי מחל לפרופיומו והשיב לו את כבודו בכך שלאחר כחמש עשרה שנות עבודה בניקיון השירותים הוענק לו על-ידי המלכה אות כבוד של קצין במסדר האימפריה הבריטית (אבל פרופיומו לא התרצה, וכקצין במסדר האימפריה המשיך לעבוד כאמור בניקיון השירותים עוד כעשרים וחמש שנים נוספות עד הגיעו לגיל קרוב לתשעים). לפני כחמש שנים נפטר פרופיומו, ויש לקוות שהוא מצא סוף סוף מרגוע לנפשו.
