מטופלים לאחר פציעת ספורט, חוששים בדרך-כלל להפסיק אימוני כושר בדרך-כלל בשל החשש לעליית משקל, חשש מירידה במסת שריר והתמכרות אנדורפינית - שהיא התמכרות לספורט המושפעת מהתמכרות להורמון האנדורפין אשר משתחרר במהלך הפעילות הספורטיבית. בשל סיבות אלו, נמנעים מטופלים אלו להגיע לפיזיותרפיסט ודוחים את הטיפולים הדרושים להחלמתם.
הדחייה של הטיפולים, גורמת לבעיה ההפוכה, שכן פציעה שהחלה ככאב מציק, ממשיכה להתפתח עד אשר נגרמת פגיעת רקמה רכה כרונית והפגיעה הכרונית מחמירה כאשר מופעל לחץ על אזור הפציעה. לדוגמא, בהרמת משקולות ובאימונים המשלבים תנועות דינמיות עם התנגדות.
כיצד ניתן למנוע, לטפל ולחנך בכל הקשור לפציעות בחדר כושר?
ראשית, אני סבור שאסור לאפשר לבני נוער בגילאי 14-13 להתחיל להתאמן בחדר כושר. הסיבה לכך היא שמטרתם העיקרית לבנות מסת שריר מתוך עניין בפיתוח גוף, רק ממניעים אסתטיים. בעוד שהמטרה העיקרית באימוני כושר צריכה להיות פיתוח כושר כללי ויכולת אירובית, שהן שתי יכולות חשובות לגילאים הללו.
שנית, כאשר נערים בגילאים אלה מתחילים להתאמן במכון כושר, הם עושים זאת ללא הדרכה מספיקה ולכן מרימים משקלים כבדים מדי ביחס למשקל גופם, דבר אשר מוביל לפציעות.
אצל בני 45 ומעלה, נושא פציעות הספורט מסובך יותר. כאשר מתחילים להתאמן בחדר כושר לראשונה בגילאים הללו, חשופים לסכנות ולפציעות רבות. ככל שהגיל גבוה יותר, הסיכון מוגבר, אם לא ניתנת הדרכה מתאימה. על-פי נתונים שפורסמו ב-Journal of Shoulder and Elbow Surgery, Volume 1, Issue 1 ,Pages 4-14, January 1992, ישנה עלייה חדה החל מגיל 60 בפציעות רקמה רכה בכתף (כגון קרעים בגיד הסופרהספינטוס) ודלקת מקומית בגיד הסופרהספינטוס (Rotator cuff syndrome), שמובילים לכאב ולקושי בתנועה. בנוסף, לעיתים קרובות עלולה להתפתח פציעה רדומה בגב, בברכיים וכדומה, אשר אם לא מודעים אליה, היא עלולה להחמיר לאחר אימון.
אבל לא רק בחדר הכושר אנחנו מועדים לפציעות ספורט, גם משחקים שבועיים כגון משחקי כדורגל וכדורסל טומנים בחובם סכנה גדולה לפציעה, זאת בשל כושר ירוד, חימום בלתי מספיק והרצון לשחק יותר ומהר מדי ביחס לכושר הגופני. כפתרון ארוך טווח, רצוי לבצע פעילות גופנית יותר מפעם בשבוע ולא לוותר על חימום דינמי הכולל קפיצות ותרגילים בשינויי תנוחה. לאחר האימון, חובה לבצע תרגילי מתיחות על-מנת להימנע ממתיחת שרירים ומכאב.
בתחום של הליכה וריצה אנו רואים בעיקר אצל האוכלוסיה המבוגרת, מקרים רבים של כאבי ברכיים בעלייה במדרגות, הליכה וריצה. יש מקרים שלא נאפשר למתאמן ללכת או לרוץ על הליכון כתוצאה מליקויים בברכיים (בעיקר אוסטיוארטריתיס, בסמיכות רבה מדי לניתוח וכיוב'). במקרים אלה נמצא פתרונות חלופיים כגון אופניים גבוהים ומכשיר אליפטי / סקי.
בנוסף, בשיתוף פעולה ניתן למקד תרגילי כוח ספציפיים לבעיה, מתיחות ותרגילי יציבות. כנ"ל לגבי פגיעות בקרסוליים, כאשר הקו המנחה אותנו הוא השגת המטרה מבלי לגרום נזק לפציעות ישנות ומבלי לגרום לפציעות חדשות. שילוב פיזיותרפיסט בפציעות אלה יכול לשדרג את הטיפול ולהביא לתוצאות מהירות ויעילות יותר.
