טיפול בהפרעות קשב וריכוז דרך הגוף

המסוגלות לריכוז, מושפעת ממגוון גורמים. ניקח לדוגמה, את חיי היום יום באופן הפשוט ביותר ונזהה כי היכולת להימצא בריכוז לאורך זמן, היא הסך המסכם של כל התפקודים הקוגניטיביים, הרגשיים והגופניים. כולנו מכירים את הקושי להיות בריכוז בשעה שאנו רעבים, עייפים, טרודים או סובלים מכאב פיזי כלשהו. ההגדרה הרפואית, הנוירולוגית להפרעת קשב וריכוז, כוללת בתוכה גם את מסקנות ממצאי המחקרים המצביעים על שוני מבני מזערי במוח של ילדים הסובלים מקשיים אלו. מכיוון שאין בתקופתנו זו, אפשרות (כלכלית בעיקר) לאבחן כל ילד באמצעות הדמיות מוח אלו, נותרת האבחנה של הפרעות קשב וריכוז כ"תחום אפור" בו נכללים לא מעט סימפטומים התנהגותיים. ההתבוננות על התנהגויות כגון: קושי לשבת ולהתרכז במשימה מונוטונית, קושי בדחיית סיפוקים, קושי בוויסות גירויים, חייבת להכיל בתוכה את השאלה מהם הגורמים להופעת התנהגויות אלו. לא תמיד תמצא התשובה לכך, אך עצם הצבת השאלה מחייב חקירה יסודית יותר המעלה את הסיכוי לאבחון וטיפול מתואמים ויעילים.

מקור אפשרי נוסף לעייפות, הוא הקושי בוויסות החושי. את כל המידע על העולם אנו קולטים באמצעות מערכת החושים שלנו. התפקוד שלנו הוא סך-כל תהליכי הקלט העיבוד והפלט שמתקיימים כל העת. כאשר ישנו קושי בתהליכי הוויסות והעיבוד החושי, משתבש משהו ביכולתנו לקליטה "תקינה" של מידע. שיבוש זה ממשיך לפעול כאפקט דומינו ומשפיע על התנהגותנו. הקשיים בעיבוד החושי, יכולים להופיע ביתר קלט חושי או בתת-קלט חושי. מצב מוכר ליתר בקלט החושי, הוא רגישות היתר למגע. ילד או ילדה אשר סובלים מכך, יכולים לחוות מגע כמעצבן ופוגע. ההימצאות בקרב ילדים רבים, מייצרת עבורם חווית הצפה תמידית. גירויי המגע אינם מווסתים ונחווים בעוצמה רבה בגוף. ילדים אלו, יכולים להעדיף להתבודד, עלולים להגיב בזעם לנגיעה סתמית של חבר וכמובן יכולים לחוות קשיי קשב וריכוז על-רקע של הצפה בגירויים. במסגרת הטיפול ברגישות יתר למגע באמצעות שיטת אלבאום, לומד המטפל במהלך הטיפול את אופן המגע המתאים לילד, מגע שאינו מאיים עליו: המטפל יבחן התאמת מגע חלש או חזק? האם יש דירוג בעוצמת המגע המתאימה לילד? האם יש מקומות בגוף הרגישים יותר או פחות? זהו תהליך איטי ומדורג בו ההורה, הנוכח בחדר, משתתף על-מנת להמשיך את התרגול במגע, גם בבית. כתוצאה מתהליך בדיקה זה, המערכת העצבית לומדת לבקש ולקבל את המגע המתאים לה. הרגישות פוחתת והפרשנות האוטומטית למגע משתנה. מגע הוא כבר לא רק איום. בנוסף, נוצר קשר מחודש של הילד עם ההורה המבוסס פחות על שיח מילולי ויותר על הבנה וקבלה דרך מגע המתאים לילד. מצבים פחות מוכרים הם מצבי החסר (התת) בקליטה החושית. חשוב מאוד לציין גם אותם, משום שהם גורמים מכריעים ביצירת הפרעות קשב וריכוז המלווים לרוב גם בחוסר שקט תנועתי (A.D.H.D). וכאן ההזדמנות, לחזור לרעב כגורם לקשיים בריכוז. ניתן לדמות מצב של חסר בקליטה החושית, כמצב של רעב. הגוף או הקשר מוח/גוף, נמצא במצב של חסר תמידי. הברירה ההישרדותית התקינה, היא לחפש את החסר לי מבחינה גופנית. החיפוש, עשוי להיהפך למה שנראה לעין, כהתנהגות חסרת שקט ותנועתיות יתר. באמצעות התנועתיות, הילד מספק לעצמו גירויים תחושתיים (למשל תחושת מגע עמוק), גירויים ווסטיבולרי (סיבוביים) ועוד. אף אחד מאיתנו לא רוצה להישאר רעב. בברירה בין לשבת על הכיסא ולהתמקד במשימת שיעורי הבית לבין התנועתיות שתרגיע את הרעב -נראה כי הבחירה המודעת איננה נמצאת כלל בידי הילד. הטיפול בשיטת אלבאום, מעלה למודעות של הילד והוריו את ההשפעות של מצב זה, על יכולות הקשב והלמידה. מודעות זו מובילה לרוב לאנחת רווחה. ההבנה לגבי הגורם האפשרי לקושי, מפחיתה את הביקורת או האשמה שמפנים הילד והוריו כלפי עצמם או אחד לשני. הטיפול מציע מגוון תרגילים המספקים את הגירויים החושיים הנדרשים לשם וויסות. אחת הטכניקות היעילות ביותר למצב של חוסר בתחושה העמוקה הוא עיסוי מותאם המספק את הגירוי העמוק. בנוסף, נלמדים תרגילי מתיחות שונים ותרגילי מאמץ סטטי, המספקים גירוי דומה. הילד לומד לקיים הפסקות יזומות בשעת שעורי הבית, לשם סיפוק הגירוי החושי.

טיפול בשיטת אלבאום מאפשר להתאמן על המיומנויות הגופניות השונות הנדרשות בלמידה: מוטוריקה גסה, מוטוריקה עדינה, תרגול תנועות עיניים, תרגול מערכת הצלבה, נשימה מודעת ועוד. כל מיומנות נלמדת בנפרד וכאשר משתפרים ההישגים, נדרש הילד לשלב כמה פעולות במקביל. אימון זה מתבצע במסגרת קשר טיפולי תומך ומעודד, תוך בחינה מעמיקה של כל הסימפטומים הסביבתיים והתפקודיים אשר עלולים לגרום לקשיים. במסגרת הטיפול, המטפל מעלה את סף הקושי בהתאם להתקדמות הילד, מאפשר ביטוי לתסכול ופורקן מתח וכך בהדרגה מצטברות להן חוויות ההצלחה. חוויות אלו באימון, משפיעות באופן ישיר על הדימוי העצמי, המוטיבציה והאמונה ביכולת האישית.

• זכרו כי תהליך הטיפול לוקח זמן (ללא קשר בסוג הטיפול בו תבחרו) וכי חשוב להתמיד בטיפול אחד לאורך זמן. אל תאבדו סבלנות או תקווה והאמינו בילדיכם. החוויה המצטברת בקרב ילדים אשר "קפצו" מטיפול לטיפול היא לרוב תסכול וחשש מפני האפשרות שבעצם לא ניתן לעזור להם;

• במהלך הטיפול, היו קשובים לשינויים קטנים. זכרו, הילד שלכם לא יהיה ילד אחר (וטוב שכך). השינויים יופיעו בהדרגה והוא זקוק לכל שתשימו לב להם ותציינו זאת בפניו. פרגון וחיזוק הילד בתהליך הם מכריעים בחשיבותם בתהליך. כאשר ילדכם מוכן להתנסות בדברים חדשים מהם חשש בעבר, כאשר משך הריכוז שלו בשיעורי הבית התארך ולו במעט, כאשר מחברותיו יותר מסודרות והתארגנות הבוקר שלו יעילה יותר, כל אלו הם סימני הדרך שלכם ונקודות הציון עליהן עליכם לחזק אותו;

• שמרו על מעורבות בתהליך הטיפול והיו בקשר עם המטפל / ת. לכל שאלה או חשש יש מקום. תחושת הביטחון והאמון מכריעות את הרצון להמשיך בטיפול. זכרו כי קשר הוא הדדי וכי יש לכם מקום משמעותי ביצירת שביעות הרצון שלכם. אל תתנו לדברים להתנהל מעצמם - קחו חלק פעיל בתהליך;

• זכרו כי העולם אינו שחור ולבן ובוודאי גם לא אופיו של ילדכם. האופציות אינם להניח לילד להיות כפי שהוא ולעזוב אותו או לחלופין, לשנות אותו. בין לבין, יש עולם מלא של אפשרויות קידום ועידוד המתקיימות מתוך הכרה באיכויות הייחודיות של הילד והרצון לחזקו בתחומים בהם הוא מתקשה. האמונה והשקעה בהחלט משתלמות.

תפקודי הלמידה מכילים כל אחד מהם תתי תפקודים. ניקח לדוגמה, את משימת ההעתקה מהלוח, הנדרשת מתלמיד כמעט בכל שיעור. המורה כתבה סיכום על הלוח והתלמיד נדרש להעתיק בזמן מוגדר את הכתוב. בשעת ההעתקה, הוא מפעיל את אצבעות ידיו (מוטוריקה עדינה ויכולות גרפו-מוטוריות), את האמה (מוטוריקה גסה), את שרירי גלגל העין, שאמורים לעבור מן הלוח למחברת ובחזרה, את מיקוד הראיה שעוזר בכל פעם לחזור למילה האחרונה שהועתקה כבר ומופעלים גם שרירי העורף והצוואר. בנוסף לכל התפקוד הגופני המורכב הזה, נדרשת גם הבנת הכתוב, משמע הבנת הנקרא. המתח השרירי עלול לעורר חוסר שקט ואף כאב. הנשימה בשעת מאמץ זה הופכת רדודה ולא מספקת. נשמע מעייף, נכון? ילדים בעלי קשיים במוטוריקה העדינה או בתפקודי תנועות העיניים אכן מתעייפים מכך. במרבית מן המקרים יעידו הילדים, שהם העתיקו "כמו תוכי" ואין להם מושג קלוש, על תוכן הטקסט שהעתיקו זה עתה. אז איפה היה הקשב בכל הפעולה הזו? יתכן מאוד, שהאנרגיה והקשב הופנו לטובת הביצוע המוטורי. לא נותרה אפשרות, להפנות קשב גם לשם הבנת הכתוב. התלמיד מוצא עצמו שוב ושוב במאמץ "להדביק את הקצב", עייף ומתוסכל מחוסר הצלחה וכמו שכבר אמרנו, כמעט כל אחד מאיתנו מתקשה להתרכז כאשר הוא עייף.