את התיאוריה על העושר שמחלחל לבסוף עד לעניים אפשר היה להמציא בווילה של
בנימין נתניהו בקיסריה או במפגשיו עם שועי עולם בדאבוס. נתניהו נוהג להתניע את סחריריו במצגות ובסיפורים מסוג "השמן והרזה" או "הקטר שסוחב את הצמיחה". תמיד יש פגם לוגי בסיפור המסתתר מאחורי סחריר מוצלח. כדי לגדל צמחים אקזוטיים בעציצים יש להשקותם ולזבלם היטב. נקב קטן בתחתית העציץ מאפשר למים העודפים לחלחל דרכו. בעציצים המטופחים בגינת נתניהו אין נקב כזה. בתחילה נראה שהצמחים צומחים נפלא הודות למים הרבים ושפע חומרי הדישון. אלא שלאחר זמן מה מצטבר ריקבון באדמה הרטובה תמידית. הפרחים נובלים והצמחים קמלים. עכשיו הוברר לכולם כי גינת נתניהו רקובה עד לשורשים.
בחמש-עשרה השנים האחרונות נתניהו שימש פעמיים כראש
ממשלה. בכהונתו הראשונה התחלפו שלושה שרי אוצר והיה נראה כי הכלכלה לא הייתה במוקד כלל. אחר-כך שימש כשר אוצר בממשלתו של
אריאל שרון. אז בהחלט עסק בקידום שורה של יוזמות קפיטליסטיות נטולות רסן שרוששו את העם. קרנות הפנסיה הושלכו לחסדי השוק החופשי ונטרפו שם. את קצבאות הילדים שחקו עד דק, כיוון שמפלגות החרדים לא היו בממשלה. קצבאות הקשישים הוקפאו כאסקימוסים כיוון שלא היה מי שידאג להם. את קצבאות האבטלה מחקו כמעט כליל. למובטלים קרא נתניהו "לכו לעבוד" בעוד המדיניות הכלכלית מעבירה רכוש ציבורי לידי 20 משפחות עשירות אשר מיד עם השתלטותן על חברה ציבורית מפטרות אלפי עובדים. בדרך זו נוספו מדי חודש 8,000 משפחות למעגל העוני. התהליך הזה אומנם עורר צרימה ציבורית אבל סחרירן יעיל כנתניהו הצליח להציג שיעורי צמיחה נפלאים של הדשא בגינתו ונופף בעליית התל"ג לנפש כנתון מנצח. אכן הייצוא של ישראל עלה ומעטים הצטרפו לרשימת 500 המיליארדרים של פורצ'ן. את המובטלת ויקי כנפו מהנגב זה לא עניין.
כראש ממשלה הוא מינה שר אוצר, אך הבהיר לכולם שהוא "שר אוצר על". בשנים האחרונות נשחקו משכורות עובדי ה"היי-טק" עד שהם הפכו ל"עבדי היי-טק". מיותר להתעסק בדרכים הטכניות. זה פשוט קרה. עכשיו גם אנשים משכילים מאוד שפעם היו להם לפחות עשר שנות הכנסה גבוהה אינם יכולים להסתדר בחיים. אין להם את היכולת ללמד את ילדיהם מקצועות שיפרנסו אותם כראוי. ישראל הפכה לשוק נצלני שבו אוליגרכים אחדים מייצאים את מיטב כישרונו וזיעתו של עם שלם. עם שהודר מחיים סבירים. במקביל נשדדה המשכורת של כולם כיוון שכל מוצר בישראל הופקר לחסדי מונופול יחיד, דו-אופול, או טרי-אופול שלמעשה חלבו יחדיו את הציבור. בעניין זה ראוי לציין כי תחת לחץ ציבורי קצר הוזלה גבינת הקוטג' ברבע ממחירה, כאשר ברור כי גם עכשיו היצרנים מרוויחים היטב. מחיר הדירות עלה בישראל בתוך שנים אחדות בשיעור כפול. ציבור קטן אוחז בדירות רבות ויקרות, וציבור אחר החי בחו"ל רכש בישראל דירות כהשקעה. צעירים ישראלים נואשו מהאפשרות לקנות דירה בעשרים השנים הבאות בהתחשב בשכרם הקפוא, במחיר הקוטג' ובמחיר הדירה. עבורם המציא נתניהו סחרירי רפורמות במנהל שיוזילו את הקרקע, סחרירי רפורמות בתכנון שיאפשרו לסגור מרפסת, ועוד שלל סחרירים כיד הדמיון.
כראש ממשלה יש לנתניהו שפע כלים לפתור את הבעיות אלא שהוא כנראה לא רוצה. לישראל כ-80 מיליארד דולר יתרות מטבע זר. בנובמבר 2008 הודיע בנק ישראל כי ישראל זקוקה רק ל-40 עד 44 מיליארד דולר. עם הכסף העודף אפשר להתניע הרבה פתרונות. לדוגמה אפשר להביא בתים יבילים בעלות נמוכה ולהציבם במקומות שונים כדי לפתור בעיה זמנית קשה של דיור. ניתן לבנות בתים על אדמה ממשלתית עבור אלו שהמדינה דאגה משך שנים לרושש. אפשר לבנות בזול בהתנחלויות. אבל בנייה שם תנקב את בלון המחירים המנופחים. לכן דואג ראש ממשלה ימני לכאורה שמדיניותו תיכשל תחת לחץ זר. יתר על כן הוא הכשיל השבוע חקירת מימון ארגוני השמאל בכנסת. אילו הייתה חקירה כזו, היו מבינים הרבה צעירים בתל אביב כי מניעת בנייה בהתנחלויות היא הסיבה הישירה למחיר הגבוה של הדירות בתל אביב!
קבוצות אוכלוסיה חלשות הפכו לטרף כלכלי והן בעיקר מגורשות מבתיהן בעזרת חקיקה קיצונית שארגוני שמאל עומדים מאחוריה. לדוגמה ניצולי שואה, נכים, מגורשי גוש קטיף, גברים שגורשו מבתיהם בעלילות זדון במשטרה, ועוד. רוב הציבורים הללו אינם יכולים כלל לחלום על דירות באזור המרכז, והם ממילא מנותקים משוק הדירות שהמריא בעזרת קבלנים ספסרי מגרשים ומשרת רק אנשים אמידים כאמור. קבוצת המנושלים אפילו לא מקבלת קצבה ראויה. הביטוח הלאומי יושב על הררי מאות מיליוני שקלים שנערי האוצר חומדים כבר שנים. אבל המדיניות היא למנוע שיקום אמיתי ולהוציא את הכסף לטובת עובדי מדינה, עובדות סוציאליות, פסיכולוגים ועורכי דין שתפקידם לייאש את הציבור ולדחות את התשלומים בשלל דרכים נלוזות. אפשר להשתמש בכסף גם כדי לפתח תעשיות ייצוא בפריפריה, דבר שיצור ממילא תנופת פיתוח גדולה ובנייה. אבל כאמור זה לא קורה כי קבוצת המחליטים היא בעלת דירות רבות באזורי ביקוש ואינה מעוניינת בירידת ערך השקעותיה בנדל"ן.
ריכוז הבעלות על הרכוש הציבורי בידיים מעטות מחניק כל יזמות חדשה כיוון שהדרך הנוחה לעשיית כסף עוברת במפגש עישון סיגרים עם נתניהו. כידוע, השתלטות נערי האוצר על נכסים ציבוריים בדרך של הפרטה מכוונת תמיד למכירת נכס מעולה במחיר נמוך ב"עסקת שקשוקה". לרוב, הגדרת המכירה היא כזו שטומנת בתוכה השארת עלויות שגורם הנכס לתשלום על-ידי המדינה, בזמן שהרווחים עוברים לקונה. מיד לאחר המכירה מתמנים נערי אוצר לשעבר למנהלים בעסק בשכר ובתנאים מפליגים. זוהי שיטת "הדלת המסתובבת". אם תחפשו אותה בכניסה למשרד האוצר, לא תמצאו. אבל כך בפועל מועבר רכוש ציבורי לידיים פרטיות בדרך שמרוששת את כולנו.
האוליגרכים שלנו התמכרו להקלות מס. אנשים שקיבלו זיכיון על ים המלח שלנו או על שדות הנפט שלנו, שמשמעותם כרישיון להדפיס מיליארדי דולרים מעזים להתווכח על מעט הכסף שישלמו כמס. את כספנו מגלגלים בעולם כולו לפי "שיקולי רווח והפסד". כאשר הם מרוויחים, כולנו קוראים על כך בעיתון. כאשר הם מפסידים הם דורשים שהמשקיעים המוסדיים (להלן מנהלי הפנסיות שלנו שהופקרו לשוק החופשי) יבצעו "תספורת" וימחקו להם את החוב. להאדרת שמם הם תורמים מעט למוסדות ציבור ומתעקשים לציין את תרומתם באותיות קידוש לבנה על קירות הבניינים. הם דואגים לתרום לבית-חולים הקרוב למקום מגוריהם, כדי לקבל יחס טוב בבוא יום פקודה. בכסף שנגזל מהציבור נבנים קניונים במזרח אירופה. כסף שבו היו יכולים לפתח מכשירים רפואיים ותרופות בארץ לרווחת העולם כולו, וליצור רווח למשקיעים ולמדינה. את הטעות הזאת לא ניתן לתקן ב"תרומה מוצלחת" למחלקת טיפול נמרץ. בבוא יום פקודה יגלה כל תורם כי רופא צעיר טרוט-עיניים שיכור מעייפות בסוף משמרת של 36 שעות, הוא זה שמקדם את פניו בבניין שנתרם על ידו ושמו מתנוסס בחזיתו...
בימים האחרונים נפל דבר בישראל. העם חדל להאמין לסחרירי נתניהו. הציבור נבון יותר ממה ששיערו מסחררי הסחרירים. לא יעזרו עכשיו הוזלות של 25% במחיר הקוטג' וגם לא במחיר קוטג' בנוי. הציבור דורש שינוי השיטה. ניאלץ להיפרד מחברי הממשלה והכנסת שהתעקשו למכור אותנו במשך שנים. עדיין לא ברור כיצד. ה"טלנסקי" של נתניהו טרם התייצב ואמר את דברו. אבל הלחץ הציבורי יגרום הפסדים וזעזועים לאנשים עשירים ויחשוף את האיש והפרשה שתהיה הטריגר לחיסול המשטר הזה.
