כדי שמחאת הדיור תניב פירות, ראוי היה לסלק מן השטח את אבן הנגף העיקרית שלה, שר האוצר, יובל שטייניץ. אחרי ככלות הכל הוא האיש שמערים את החתחתים על דרך המלך, בה מבקשים ללכת אלה הנאבקים למען קורת-גג משלהם. אם יש, עדיין, למישהו ספק בקיומה של אבן-נגף שכזו, הריהו מופנה למאמר שפרסמנו רק לפני שבוע ימים (17.7.11) באתר "מחלקה ראשונה", תחת הכותרת: "אותה הגברת בשינוי האדרת". היה זה עוד טרם פריצתה של מחאת הדיור ההמונית. בסך-הכל ביקשנו לעמוד בו על קווי הדמיון המשותפים שבין שר האוצר הנוכחי לאלה של יגאל הורביץ, שר האוצר מן המאה החולפת. מסתבר שהשניים גם יחד אימצו לעצמם מדיניות מתבכיינת של "אין לי", כשהם נוהגים להדוף מעליהם כל מי שרק ההין לבקש מן האוצר סיוע כספי. סוד גלוי הוא שלשטייניץ אין שום כוונה להיכנע לדרישותיהם של יושבי מאהלי המחאה. סביר להניח, שכמו בעבר, ינקוט שר האוצר גם הפעם את צעדיו החמקמקים הרגילים, כדי שיוכל לחסוך כספים על חשבונן של אוכלוסיות נזקקות - הפעם של זוגות צעירים וסטודנטים. יתר על כן, מי שהאמין לתומו בהקלות קרובות במצוקת הדיור - עלול מהר מאוד להתבדות. הדירה, מסתבר, רק הולכת ומתרחקת מאלה הנכספים לה, באשר שר האוצר עושה בעניין הזה יד אחת עם מינהל מקרקעי ישראל. כבר בימים הקרובים עומדת הממשלה להעביר שני תיקונים בחוק מיסוי המקרקעין, שפירושם אינו אלא החמרת מצוקת הדיור, בניית פחות דירות ואפילו העלאת דמי השכירות. התיקון הראשון אמור להיכנס לתוקף ב-1 באוגוסט ויוסיף למחיר הדירה 7.5% מסך המימון הבנקאי לקבלנים. התיקון השני יועלה כבר ביום ראשון הקרוב לדיון בוועדת הכספים של הכנסת. מדובר בהצעת חוק מיסוי מקרקעין לקראת קריאה שנייה ושלישית. ללא בשורות המס החדש, "תיקון 70", יוטל על רוכשי דירות מקבלן, שייאלצו לשלם 7.5% לפחות ממחיר המימון הבנקאי כמס-שבח, על חשבון המקדמות שלו. מסתבר, שבאמצעות התיקון מקדימים ברשות המיסים את גביית המס וממלאים את הקופה הציבורית על חשבון הקבלנים, שכלל אינם אמורים לשלם מס שבח. התוצאה: מחירים גבוהים יותר ופחות התחלות-בנייה. בסופו של דבר יגלגלו הקבלנים ב"תיקון 70" את העלויות על הקונים. גם השינוי השני רחוק מלבשר טובות. "תיקון 71" אמור להטיל מ-2013 מס על משקיעים לדירות למגורים המשמשות כדירות להשכרה. האוצר טוען, אומנם, שהמס יתמרץ משקיעים למכור את הדירות, מה שאמור להביא לעצירת ההתייקרויות. אלא שמיסוי משקיעים יחייב אותם להעלות את שכר הדירה, במטרה לשמור על התשואה. במקביל צפוי להצטמצם היצע הדירות להשכרה, מה שיוביל, בלית ברירה, לעליית מחירים. בתוך כך נוצרה מערכת-יחסים מתוחה מאוד עם יובל שטייניץ מצד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושרי-ליכוד בכירים אחרים. היחסים המתוחים האלה עם שר האוצר נובעים מחילוקי-דעות מהותיים באשר למדיניות הכלכלית הרצויה. בהבדל מנתניהו, למשל, אין שטייניץ מייחס דחיפות להכנתה של תוכנית-פתרון למצוקת הדיור; ושלא כמו ראש הממשלה, אין שר האוצר רואה שום צורך להסתייג מן המונופול הממשלתי, המחזיק 90% מן הקרקע בארץ, כשהוא אינו דואג לשחרר אותה רק בשל הליכי-תכנון מסורבלים. מן השורה התחתונה עולה בעליל, שבדומה לסחבת שלו בשאר המצוקות החברתיות - לא מסתמנת אצל שר האוצר גם שום כוונה ברורה לפתור את מצוקת הדיור. זו, בהחלט, סיבה מספקת כדי להעביר אותו מתפקידו.