כמות המילים שנכתבו במדיות השונות בנושא מחאת הדיור נראה ששואפת לאינסוף. מה לא נכתב ומה לא נאמר. אמרו שהם צודקים ואחרים אמרו שזה לא בדיוק כך; אמרו שזה לא פוליטי אך אחרים טענו שזה רק עניין פוליטי; טענו כי המפגינים אותנתיים אך אחרים רמזו כי רבים אינם אמיתיים; אמרו שביבי אשם אך אחרים הציגו גרפים ונתונים שמצביעים על מחדלי ממשלות קודמות וכנראה שלא ירחק היום והאשמה תתגלגל לפתחו של משה רבנו שהביא אותנו לתל אביב.
מכיוון שאמרו כל כך הרבה דברים וכנראה הנושא יהיה בכותרות עוד זמן מה, מצאתי לנכון שבמקום לחזור על דברים שנאמרו, אנסה לחפש זווית קצת אחרת להתייחסות למצב שכבת הביניים. אחד הטיעונים המוזכרים מידי פעם מצביע על מצבה הכלכלי של ישראל, מצב טוב בהרבה מאשר מצבן של מדינות באירופה ואפילו טוב יותר ממצבה הכלכלי של ארצות הברית. טוענים אלו מצביעים על ההתפתחות הכלכלית בשנים האחרונות ובעזרת נתונים המוצגים על גרפים צבעוניים, מציגים את הצמיחה הנאה של השנים האחרונות.
נתחיל בעובדות - מחד יש צמיחה, ומאידך יש עליה בקושי של רובד עצום באוכלוסיה "לגמור את החודש". לא חשוב באם הקושי התזרימי נובע ממחירי דירות גבוהים או ממחירי קוטג' גבוהים או סתם בגלל דמי ניהול מופרזים בקופות הגמל. האבטלה הנה סביב 6% - נתון טוב יותר מאשר בהרבה מדינות מפותחות. ובקצרה - אנשים עובדים יותר, ובמקביל גדל מספרם של אלו המתקשים כלכלית.
מכאן שלגבי האוכלוסיה הנדונה - מעמד הביניים בישראל - ככל שעובדים יותר מתקשים יותר לסיים את החודש. אז אולי ניתן להסיק שעדיף להגדיל את האבטלה שכן גם אז תתקשה אוכלוסיה זו לגמור את החודש בהבדל אחד שהיא תוכל ללכת לים או לשחק עם הילדים או לאסוף ג'וקים או כל פעילות אחרת.
מה עדיף - קושי להתפרנס עם עבודה או קושי להתפרנס ללא עבודה?!
כמובן שאם נוסיף למשוואה את הנזק העצום הנגרם לאדם שאינו עובד ויושב מובטל בביתו, הרי שאין ספק שבכל זאת, עדיף לעבוד ומכאן עולה ביתר שאת הצורך למציאת פתרון מערכתי שתוצאותיו יהיו שלפחות מי שעובד יוכל להתקיים באופן סביר. כמובן שצמיחה שנלקחת בחזרה מהאזרחים באמצעות מיסים עקיפים לא תסייע לפתרון.
עקבתי אחרי ההצעות לפתרון מהיר של בעיית הדיור ע"י הפניית הזועקים לגור בלוד - האם אין זו העיר המסוכנת הזו שעולה מעת לעת לכותרות בגלל שימוש נרחב בנשק ע"י תושביה?. גם כאן זה תפקיד הרשויות לדאוג לביטחון אזרחיה. עיר נעימה למגורים עם מערכת תחבורה נוחה לריכוזים בהם מצויים מקומות העבודה היא בהחלט פתרון סביר ורק חבל ששילוב בין מחיר בר השגה לאוכלוסיית הביניים עם ביטחון סביבתי בחיי היום יום ועם תחבורה נוחה עדיין לא קיים במקומותינו.
אינני יודע איך תתפתח המחאה של שכבות הביניים ולאן יוביל המאבק אך מה שברור שמחובתה של ההנהגה לבדוק את סדרי העדיפויות שלה בהקצאת משאבים על-מנת לחזק את השכבה הזו שעל דעת כולם (לפחות לא שמעתי גורסים אחרת) היא השכבה החשובה ביותר למדינה, הן בהיבט הכלכלי אך גם בהיבטים החברתיים והביטחוניים. מובילי המחאה אינם צריכים לבוא עם פתרונות וגם אני קטונתי מלתת עצות. בשביל זה יש הנהגה. לאחר שהופנתה תשומת לבם למצב שאותו לא ראו מספיק ברור עד כה, עליהם למצוא את הפתרון הכולל. אם אפשר הפעם, לא בהצהרות אלא במעשים.
