לבי מלא שמחה בפתיחת המושב הראשון בכנס היום. אני מצפה כמו כל אחד מהנוכחים כאן בשקיקה להרצאות, שעל-פי הכותרת שהן נושאות עמן, מרתקות ומגוונות בתחום התקשורת תוך העלאת נושאים מרכזיים בין היתר בענף הקולנוע, העיתונות המקוונת, אתרי אינטרנט חרדיים, אמצעי המדיה החדשים, שימוש במדיה להעצמת ההוראה והז'אנר הדוקומנטרי בעידן המדיה.
מדיה חדשה, מושג שיעלה היום פעמים רבות בכנס, היא כינוי לכל מה שאינו סרט וידאו על פס מגנטי, פילם מחורר, נייר מודפס, דיסקים וקלטות. במילים אחרות - אי-אפשר למשש אותה. היא התחילה בשנות השמונים על-ידי חובבי משחקים ואמנים, שחיפשו דרכים נוספות ליהנות ולהביע את עצמם. היום מקובל להתייחס אל המדיה החדשה כאל אלטרנטיבה וכאל כלי משלים לטלוויזיה וקולנוע. במילים אחרות - אינטרנט ופלטפורמות ניידות (אבל בעיקר אינטרנט).
האופי השיטוטי שמאפיין גלישה באינטרנט, המסכים שהיו פעם קטנים והרזולוציה שהייתה פעם נמוכה - כל אלו יצרו תרבות שהשפיעה על השפה של המדיה החדשה, בעיקר עבור סרטים. למרות שהמסכים גדלו והאינטרנט הפך מהיר, למרות השתפרות איכות התמונה והצליל - המדיה החדשה שומרת על אותם עקרונות ודורשת מיוצרי התוכן עבורה מסרים קצרים וברורים ובעיקר חלוקה של המידע/יצירה לפרוסות רזות וקלות לעיכול, כאלו שניתן ללעוס אותן בהפסקות, בלי צורך להיכנס לאולם חשוך ולשבת בשקט על כיסא מסומן (מן מנהג עתיק מן המאה העשרים, עדיין נצפה באתרים מסוימים על-ידי אנתרופולוגים).
"עיתונות באינטרנט? על מסך של מחשב? חדשות? מאמרים? זה לא ייתכן. זה לא יקרה לעולם. איש לא יצליח לערער מסורת של מאות שנים. שרדנו את הטלוויזיה ואת הרדיו, נעבור גם את האינטרנט".
ייתכן ששיחה כזאת היא המצאה. בדיה. מדע בדיוני. שיחה שמעולם לא התקיימה בשום מערכת של עיתון, בשום מקום בעולם. מצד שני, סביר יותר להניח ששיחה כזאת, אלפי שיחות כאלה, התקיימו כמעט בכל מערכת של עיתון, בכל מקום בעולם. כי מערכת היחסים בין המדיה המסורתית לזו החדשה, עברה כמה גלגולים. בהתחלה הייתה התעלמות מוחלטת. בעצם, המילה התעלמות לא ממש מדויקת; המונח הנכון הוא "בוז". זה לא רציני, לא יחזיק מעמד. ובכלל, חדשות בחינם? למה מה קרה? ומי בכלל רוצה או מסוגל לקרוא משהו על המסך הקטן והמרצד הזה? זה לא יקרה, הבטיחו האנשים בחליפות האפורות.
אז בהתחלה העיתונים הגדולים לא ממש התרגשו. וגם אם כן, הם לא הראו את זה. לא באמת האמינו שמישהו יוכל להתחרות בהם, במוניטין שלהם, באיכות הכתיבה, בעומק, במסורת. "אנחנו מותג", חזרו ואמרו. ועל מותגים לא מוותרים כל כך מהר. מישהו מעלה על דעתו מנוי ותיק על הניו-יורק טיימס למשל, או וושינגטון פוסט, או
וול סטריט ג'ורנל, או אפילו ידיעות או
מעריב - מוותר פתאום על הרגל של שנים? של עשרות שנים? שמישהו יהיה מוכן לקום בבוקר, ובמקום לאסוף מסף הדלת את העיתון המקופל - לגשת, עם הקפה ביד, לחדר הסמוך ולראות מה חדש בעולם מעל גבי מסך זכוכית? לא יעלה על הדעת.
השיטות שבהן נקטו העיתונים הוותיקים במלחמתם נגד התינוק החדש והמעצבן היו שונות ומגוונות. בראשית הייתה ההדחקה. לאמור, "אין חיה כזאת". וגם אם יש, היא לא מדברת באותה השפה כמו זו שלנו. היא שייכת לדור אחר, צעיר, קופצני, דור שאינו מעריך את המילה הכתובה, את הדיוק, את האמינות - דור ה-MTV. אחרי ההדחקה ובמקביל, הייתה ההתעלמות. נו, אז יש חדשות ברשת. מישהו הכניס קצת מאמרים. מה זה נוגע לנו. היו אומנם כלי תקשורת ותיקים בודדים, שזיהו די מוקדם את הפוטנציאל של המדיום החדש, והלכו על האתגר הזה. למרות האזהרות מפני קניבליזציה. למרות החשש המוצדק מאובדן הכנסות. למרות שלא באמת האמינו שהדבר הזה שווה משהו.
אך כאשר העיתונים המובילים בעולם החלו להיות מקוונים, זמן לא רב לאחר מכן הצטרפו לחגיגה המקוונת כל שאר העיתונים. חלק מתוך הכרה שזה נחוץ, וחשוב, ושהאינטרנט הזה הוא לא משהו שהולך להיעלם (כפי שקיוו קודם לכן); אחרים מחוסר ברירה, כשהבינו שהם פשוט נשארים מאחור. בכלל, בדומה למה שהתרחש ברוב חלקי הרשת, גם העיתונות המסורתית עברה מספר שלבים של ניסוי, תעייה, הרבה יריות באפלה ולא מעט כסף זרוק, עד שהגיעה למקום שבו היא נמצאת כיום ברשת. פה ושם נרשמו ניסיונות מרתקים בעיצוב, בממשקים אינטראקטיביים, בשילוב בין טקסט כתוב לווידאו, אודיו, פעילות קהילתית ועוד. עד שהמדיה התייצבה במקום שבו היא ממוקמת היום, עם גרסאות מקוונות של המהדורות המודפסות.
ויחד עם זאת לא אבד הכלח על העיתון המודפס. יש כמה דברים שהעיתון המודפס יכול ללמוד מהעיתון המקוון ולחקותו, בעיקר במה שקשור לגיוס הקוראים בעזרת הזנת חומר חדשותי בתמונות ובטקסט. יתר על כן, העיתון המודפס - בהיותו בעליו של העיתון המקוון - יכול לנצל את העיתון המקוון כמנוף לשיווק מוצלח יותר של העיתון המודפס. למשל, הוא יכול לפרסם בלוג בעיתון המקוון של עיתונאים מהעיתון המודפס, המרחיב את היריעה מעבר לכתוב בעיתון המודפס; ומנגד הוא יכול לגייס את כותבי הבלוגים המוצלחים ביותר באינטרנט ככתבים קבועים בעיתון המודפס.
ומעיתונות מקוונת אל נושא בו ידובר בו היום בהרחבה ואשר מעניין אותי במיוחד באופן אישי - האינטרנט שחדר אף למגזר החרדי, חרף מחאותיהם של רבנים ועסקנים. "גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה", הגדיר זאת יהודה משי-זהב, מהעדה החרדית. בהרצאתו בכנס על אתיקה ואינטרנט, במכון הטכנולוגי בחולון (2003). הוא אף העריך שהגלישה נפוצה יותר בקרב חרדים מאשר בקרב חילונים.
הפרסומאי והמו"ל החרדי דודי זילברשלג, סבור אף הוא שמספר הבתים החרדיים שבהם מחשב אישי, גבוה מהממוצע הכלל-ארצי בתחום זה. נכון ל-2007, בכ-60% ממשקי-הבית החרדיים יש מחשב. 15% מהחרדים מודים בסקרים טלפוניים, כי הם מחוברים לאינטרנט, אך לדברי גורמים המעורים במגזר, המספר האמיתי קרוב יותר ל-40%.
הורים חרדים רבים נוטים להקל ראש באיסור הרבני על החזקת מחשב, שלא לצורך פרנסת המשפחה. לדעתם, אין כל פסול בסרטים ובמשחקי מחשב לילדים ברוח הדת, או בשיעורי תורה וירטואליים למבוגרים. בפועל, כשאדם יושב מול מחשב, בעיקר כזה המחובר לאינטרנט, קשה עד בלתי-אפשרי להגביל את אצבעותיו המשוטטות על המקלדת. בני הנוער החרדי משתמשים באינטרנט ככלי שבאמצעותו הם מעזים יותר. תוך שמירה על פרטיותם, הם יכולים ללמוד על דברים שבעבר לא ידעו כלל על קיומם. אין כאן מרד נעורים ממש. אך הם רק טובלים רגליהם במים החילוניים ומיד נסוגים.
הקהילה החרדית, שבהצהרות מנערת חוצנה מ"החדש" ומנהלת את חייה בין "חומות של קדושה", מפנימה אף היא את המורכבות התרבותית ואת המודרנה ברמה המעשית. האינטרנט, מסימניה הבולטים של אותה מודרנה, מוצא את דרכו גם לחברה החרדית ולבני הנוער בחברה זו. הוא ממלא צרכים שונים, חברתיים ואישיים, של בני הנוער. השימוש באינטרנט, כאמצעי תקשורת מודרני ופתוח, בקרב הציבור החרדי בכללותו, הוא מוקד לדיונים ולמחקרים. התכנים המועברים באינטרנט לקהל יעד חרדי מתבגר מעוררים עניין, בשל מידת פתיחותם או היפתחותם של בני נוער בקהילה לתכנים המשיקים לחברה החילונית, או לפחות לשימוש בכלים שלה.
הכנס היום יעלה על נס את כל הדילמות, הלבטים, ההתחבטויות בעידן חדש זה של מדיה חדשה בכל אמצעי התקשורת, חלק מהם הזכרתי בדבריי וחלק נקשיב ונשכיל מפי המרצים עצמם, ולא נותר אלא לברך את מארגני הכנס ויוזמיו, את המרצים ואתכם הנוכחים בברכות חמות לפתיחת צוהר לעולם מרתק, מאתגר ומקוון, המשפיע ומושפע מכל אחד מאיתנו באופן ישיר. חיזקו ואימצו ויישר כוח לכל העוסקים במלאכה.
