והורשתם את הארץ - מצווה שהוחמצה

בפרשתנו, פרשת מסעי, נאמר: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ, לֵאמֹר. נא דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-אֶרֶץ כְּנָעַן. נב וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם, וְאִבַּדְתֶּם, אֵת כָּל-מַשְׂכִּיֹּתָם; וְאֵת כָּל-צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ, וְאֵת כָּל-בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ. נג וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ: כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ, לָרֶשֶׁת אֹתָהּ. נד וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת-נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת-נַחֲלָתוֹ-אֶל אֲשֶׁר-יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל, לוֹ יִהְיֶה: לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם, תִּתְנֶחָלוּ. נה וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם--וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם--עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. נו וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם--אֶעֱשֶׂה לָכֶם. אומר הרמב"ן - על דעתי זו מצות עשה היא, יצווה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם, ולא ימאסו בנחלת ה'. ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתיישב שם, יעברו על מצות ה'. רש"י כותב - והורשתם את הארץ - והורשתם אותה מיושביה ואז וישבתם בה, תוכלו להתקיים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה. ספורנו אומר - כאשר תבערו יושבי הארץ אז תזכו להוריש את הארץ לבניכם. שאם לא תבערו אותם, אף על-פי שאתם תכבשו את הארץ, לא תזכו להורישה לבניכם. אומר מרן חכם עובדיה יוסף [תחומין כרך 10, עמוד 44] - מכל מקום בכבוש שלנו, שאין לנו שליטה מלאה על כל הנעשה בשטחים, לא נחשב לכיבוש גמור שציותה עליו התורה. וכמו שכתב כיוצא בזה הגאון מקוטנא בשו"ת ישועות מלכו [יו"ד סימן סו] שעיקר המצוה אליבא דהרמב"ן אינה אלא כשהירושה והישיבה היא כאדם העושה בתוך שלו. אין חולק על דברי גדולי הדור, בכל הזמנים, הנוגעים לשורש בעייתנו, כיבוש א"י והתנחלותנו בה. אומנם לאחר אלפיים שנות גלות, זיכה אותנו ה' וחזרנו לארצנו, אומנם טיפין-טיפין חזרנו, ולא בצורה מושלמת חזרנו, כי בניגוד לדברי התורה, ובניגוד לדעת גדולי הדור, עדיין לא זכינו לרשת את ארצנו במלואה; עדיין ישנם מקומות בארצנו, שפולשים זרים, ללא זיקה לארצנו או לתורתנו, יושבים בה; עדיין יש מקומות, כולל בירושלים בירתנו הנצחית, שבה ריבונותנו עדיין לא מומשה, עדיין יש פה גויים, זרים, שהם כקוץ בבשרנו. וכל ניסיונות הפיוס שלנו, הוויתורים והרחמנות היהודית נתקלים בחומת איבה ומשטמה, בחומת שנאה וטרור. יהי רצון שנזכה לקיים את מצוות כיבוש וישוב הארץ במלואה, ונזכה לרשת את ארצנו במלואה.