יורם קניוק בן ה-82 הנו סופר, צייר ועתונאי מוערך שכתב ב-2010 ספר בשם תש"ח. בגיל 17 שירת בפלמ"ח במלחמת העצמאות והשתתף בקרב "נבי סמואל". בוויקיפדיה בדף עליו מצאתי שורות המאבחנות את כתיבתו: "את כתיבתו ניתן לחלק לשלוש סוגיות עיקריות. רומנים בדיוניים ארוכים,נובלות וסיפורים קצרים וכתיבה ביוגרפית ואוטוביוגרפית.עם זאת אין חלוקה ברורה בעיקר בגלל סיגנון כתיבתו של קניוק ששובר בהתמדה את ההבחנה בין דמיון ומציאות". ספר תש"ח זכה בפרס ספיר בשנה שעברה והוא עובד למחזה המועלה כעת בתיאטרון חיפה. הספר הנו אוטוביוגרפי ובו מתוארים חוויותיו בהיותו חייל בפלמ"ח במלחמת העצמאות. ההצגה בתיאטרון חיפה הנה רומן מומחז עם נימה פוליטית בולטת. אינני יכול לראות בתש"ח מחזה רגיל. במבט ראשון הוא נראה לי כמסכת - פלקט פוליטי, מגמתי שאין בו דיאלוגים כמעט אלא מונולוגים בדיבור פרונטלי של יחידים או קבוצה בדיבור ישיר או דרך שני מיקרופונים המוצבים על הבמה. המיקרופונים נמצאים על הבמה אולי כדי להדגיש את הסיסמאות הנאמרות מעל הבמה. הבמה כולה שחורה. פס עם אותיות לבנות לכל רוחבה בציון מקומות של קרבות וישובים. במהלך ההפקה מורחים השחקנים על הקיר צבע דם דהוי ומנסים לנקותו ולמחוק אותו אך ללא הצלחה אלא זה רק מטשטש את העקבות. אקדים ואומר שהבימוי שנעשה ע"י נויה לנצט והמשחק של שמונת השחקנים המשתתפים של הקבוצה החיפאית שהיא בעצם"צעירי תיאטרון חיפה"טובים מאוד. השחקנים מעולים,מלאי מרץ,התלהבות,חן נעורים,מאוד פעלתניים ומגישים משחק מגובש הן כיחידים והן כקבוצה. הספר שהוגדר כאוטוביוגרפי נכתב כ-60 שנה לאחר שהאירועים המתוארים בו קרו למחבר במציאות. היכן הוא היה עד כה ומדוע נזכר רק כעת לכתוב ספר על אירועים שקרו לו לפני 60 שנה. האם הזכרון לא בגד בו במקצת או בהרבה הן בגלל התקופה הארוכה שעברה מאז והן בגלל סיבות אוביאקטיביות אחרות או אולי כפי שציטטי למעלה גם כאן יש שבירה בהבחנה בין דמיון למציאות. האם המלחמה ההיא-מלחמת העצמאות הייתה איוולת,מיותרת,חסרת מוטיבציה שפרצה סתם ככה. אין במחזה כל איזכור,כל זכר על מה קרה ומדוע פרצה המלחמה. האם ישראל הייתה קיימת היום אם כל זה היה נכון. האם חיילי הפלמ"ח או צה"ל היו אכזריים כלפי אוכלוסיה שקטה, רודפת שלום,תמימה שרצתה שכנות טובה שלום ושיתוף פעולה עם היהודים. האם המלחמה הייתה מבולבלת ומבלבלת,מלאת פחד ורגשי נקמה של החיילים שעשו טבח באזרחים חפים מפשע,ילדים וביצעו פשעים אחרים. יש ספק גדול בכך. הזכרון של קניוק המתאר כל זאת סלקטיבי מאוד. לא השתתפתי במלחמה זו ואינני יודע מה האמת אך יחד עם זאת אינני יכול להסכים עם זכרון הסלקטיבי של המחבר. המחזה, הינו כאמור פלקטי, מסכת תעמולתית מבויימת היטב ומבוצעת היטב. האם היה צריך לפגוע בהילה, בגבורה, בזכרון והערכה שרוכשים לאלה שנפלו למען חרותנו,למען המדינה, למען החזון הציוני. לאחר כמה דורות הספר והמחזה ישארו כעדות שלא יהיה מי שיערער את אמינותם. זהו תיאור מגמתי, חד-צדדי של מלחמה הרואית, של הקרבה,של גבורה. לכל אחד הזכות להביע את דעותיו. לכל אחד הזכות לראות דברים מזוית האישית שלו.לכל אחד הזכות לראות אירועים בהשפעת דעותיו. אם אלה דעותיו של המחבר בעל הפרסים הסיפרותיים הרבים, אין לי אלא להצטער על כך. אינני איש פוליטי. אינני אוהב לערבב בין אמנות ופוליטיקה. אני בעד האמת, נגד ניפוץ מיתוסים, הילות, פגיעה בחללים וחיילים שנלחמו בגבורה למעננו. לכן, בחוסר רצון,הרשתי לעצמי להרחיב בחושבי שאני משמש כפה לרבים החושבים כמוני. לראות או לא לראות: אינני בעד צנזורה אמנותית וכל אחד זכאי לומר ולראות כל דבר כרצונו.