המרשם האמיתי למשבר החברתי

החברה הישראלית חולה, ברור לכולם. נעמוד בקצרה על הגורמים למחלה וננסה להציע מרשם לתרופה אמיתית, בלי כדורי הרגעה. כמו כל מחלה, לא ניתן למצוא את התרופה מבלי שנבין מהם גורמי המחלה. המחלה החברתית שפקדה את ישראל היא במידה רבה בעלת אופי אוניברסלי. כתוצאה מהגלובליזציה, עברו משרות רבות מהמדינות המפותחות למדינות המתפתחות. כאשר מדינות המזרח מעסיקות עובדים מקומיים בתנאי עבדות. עוצמת הפגיעה של התהליך של הגלובליזציה ניתנת להבחנה במשבר הכלכלי העמוק הפוקד את ארצות הברית. מיליונים איבדו את עבודתם ואלה שהועסקו נאלצו להפחית בשכרם כתוצאה מעודף היצע עובדים מול מיעוט המשרות הזמינות. ממשל הנשיא בוש נהג בהפקרות כאשר עודד אזרחים חסרי עבודה או בעלי שכר נמוך לקבל הלוואות לרכישת דירות ויצר צריכה מוגברת ללא בסיס כלכלי. במקביל, הקטין הממשל האמריקני את מיסוי החברות והעשירונים העליונים ומימן את חגיגות הגירעון בתקציב בהדפסת אגרות חוב. המשקיעים האמריקניים לא רכשו את חוב ממשלתם, את זאת עשו סין ומדינות בעלות עודפים שנצברו מעליית מחירי הנפט ובראשן סעודיה. אכן, מתכון מושלם למשבר כלכלי. כולנו מסתכלים היום מרותקים לדרמה, עת מנסה ארצות הברית לגייס חוב נוסף ולהימלט מ"חדלות פירעון", תוך שהמפלגה הרפובליקנית מסרבת להקל בהטבות המס שניתנו לתאגידים הגדולים ולעשירון העליון ואינה מוכנה לדבר מלבד קיצוץ בתקציבי הרווחה לשכבות החלשות. על המשק הישראלי עברו תהליכים דומים, ואולם ממשלת ישראל התמודדה עם סכנת הגרעון בהקטינה את השירותים לציבור. צומצמו שירותי הבריאות, צומצמה ההשקעה בחינוך וביטחון פנים והיד נטויה. מאידך, נהגה הממשלה בישראל בדומה לממשל הנשיא בוש בהפחתת המיסוי לתאגידים. הטבה נוספת לתאגידים נוצרה בהרחבת עולם הניצול של "עובדי קבלן" בישראל, המקבלים שכר זעום ביחס לעובדים מן המנין. התאגידים מרוויחים והשכבות החלשות הופכות לחלשות יותר. כמו-כן קידשה הממשלה את מנטרת ההפרטה, תוך שהמדינה מתנערת מאחריותה כלפי אזרחיה ומשליכה אותם לידי מונופולים, קרטלים ושאר ירקות. הדבר הביא לעליה במחירי מוצרים ושירותים נעדרי תחרות של ממש ולהחלשה נוספת של השכבות החלשות. המדיניות הממשלתית הביאה למשק בריא כלפי חוץ, אבטלה נמוכה, תאגידים רווחיים ובורסה פורחת. הקורבן היה, כרגיל, השכבות החלשות שאליהם הושלך גם מעמד הביניים. אזרחים רבים עובדים אך אינם יכולים לממן אורח חיים נורמאי, רחוקים מרכישת דירה או משועבדים למשכנתה הגדולה על מידותיהם. תהליכים אלו הביאו להעצמת הפערים החברתיים בישראל שהם הפערים הזועקים ביותר בהשוואה למדינות אירופה ואמריקה. ברור לכל כי השכר המשולם כיום אינו מאפשר לרוב הציבור לקיים רמת חיים סבירה, שלא לדבר על פנסיה שתקיים אותם בכבוד לעת זקנה. הממסד מדושן העונג, לעומת זאת, אינו מתפנה לעסוק בכך. בית המשפט העליון נמנע מלבחון האם שכר המינימום הוא שכר ראוי כמתחייב מחוק ייסוד כבוד האדם וחירותו. במקביל, כאשר הציעה חברת הכנסת שלי יחימוביץ' להגביל את השכר המרבי של הבכירים במשק הציבורי, ביחס לשכר המינימום, ראש הממשלה ושר המשפטים הבריחו הנושא מסדר היום. ייתכן שקיוו כי הציבור ישכח את הנושא ויתמקד בגמר כוכב נולד, באיום הגרעין האירני ובשאר בעיות, וכאלו לא חסר בישראל לצערנו. כלכלת עובדי הקבלן עושה חייל ועולם כמנהגו נוהג. בשבועות האחרונים נפל דבר בישראל. לתדהמת הממסד, הציבור נעור מרבצו ויצא לרחובות. רבים מגלים שהאיום האירני, מפחיד ככל שיהיה, ממשי פחות מהשאלה איך גומרים את החודש, איך מגיעים לדירה או איך מבטיחים פנסיה של ממש. כאשר כסאות הפוליטיקאים מתנדנדים מתחילות השליפות ונזרקים כדורי הרגעה. כהרגלה, מקווה הממשלה שהציבור יבלע את הכדורים, יאמין להבטחות ריקות וישוב מאוהלי המחאה אל המזגן אצל אמא. על הציבור לשאול את עצמו - האם הפתרון יביא לשינוי אמיתי לזמן ארוך או שמדובר בבלון תקשורתי נוסף? כשלעצמי, בחנתי את הסיסמאות שהפריחו דוברי הממשלה ולא מצאתי בהן יותר מכדורי הרגעה. כדי להבריא את החברה הישראלית יש לטפל בשכר, ולהפכו לשכר הוגן, ויש לטפל בגורמים היסודיים שמביאים לניפוח הוצאות המחיה בחברה הישראלית. להלן שנים עשר מהלכים אפשריים, כל אחד מהם צופן בחובו שיפור אמיתי מן השורש בתחלואי החברה שלנו:

• שכר מינימום הוגן המאפשר מחיה בכבוד - יש לקבוע את שכר המינימום שיורכב מרכיבים מינימליים לקיום אנושי של משפחה בישראל ויוצמד למדד המחירים לצרכן. אם מחיר החלב עולה - גם מינימום הסכום הדרוש למחיה בכבוד עולה.

• השכר המרבי במוסדות ממשלתיים וציבוריים לא יעלה על מכפלה קבועה של שכר המינימום, ברוח הצעתה של חברת הכנסת יחימוביץ'. גוף הנתמך על-ידי המדינה או הפועל בשוק לא תחרותי (בדרך כלל ברישיון המדינה, דוגמת חברות הסלולר, או בפיקוח המדינה) וכן גוף הניזון מכספי הציבור הרחב (דוגמת החברות הבורסאיות), צריך לזכור שהמחיה מכספם של אחרים (דהיינו המחיה מכספנו שלנו) מחייבת התנהגות מרוסנת. רוצה אדם לקבל שכר של מיליונים - שיעשה זאת בכוחותיו שלו ולא בכספם של חוסכי פנסיה או על גב הזיכיון שנתנה לו המדינה. כל שכר שישולם מעבר לשכר המרבי יחויב בשיעור מס של 90%, לא יוכר כהוצאה לצורכי מס ויחייב אישורו ברוב של בעלי המניות מקרב הציבור (שלא נמנה על בעלי השליטה בחברה).

• יש לאסור על השוק הממשלתי והציבורי להעסיק עובדים באמצעות קבלן כוח-אדם.

• ייקבעו תנאים סוציאליים הגיוניים לעובדי קבלן אשר יקנו להם חסכון פנסיוני שיקיים אותם בכבוד לעת זקנה. מנגד, תנאי השכר החריגים של עובדי המונופולים הציבוריים יופחתו לנורמה המקובלת אצל ה"עובדים הרגילים" בישראל שאינם יושבים על סיר הבשר. אני משער שעלויות המחיה בישראל יתחילו לפתע לרדת...

• המעסיק עובדים זרים, בכל תחום,יישא במס עובד זר בשיעור של 50% משכר המינימום באותו תחום.

• הממשלה תפעל לעידוד הקמת מפעלים ובכלל זאת תקים מפעלים ביוזמתה שימומנו ממסי הייבוא שיוטלו על מוצרים המיובאים במדינות בהם השכר נמוך ב-30% או יותר משכר המינימום בישראל כל זאת בהתחשב במגבלות הסכמי הסחר בין המדינות.

• כדי לאפשר שכר הולם בעולם של גלובליזציה, אנו נדרשים לפתח מוסדות חינוך להכשרה מקצועית שישמרו על היתרון התחרותי של העובד הישראלי. יום לימודים ארוך, חיזוק הלימודים הריאליים ועוד - כל אלו יאפשרו לילדינו להתפרנס בכבוד.

• שילוב סיוע בהתנדבות- חובה של גמלאים עובדי הציבור בעבר ,שפרשו לגמלאות לפני גיל הפרישה כיום, לשם סיוע במימוש תוכניות הלימודים הן בהשכלה והן במשמעת לימודים.

• מינוי שר לקידום הנוער עד לשלב גיוסו לצבא. יזוהו בני הנוער הזקוקים לחיזוק ובכך תגביר החברה את כושר הייצור שלה ותפחית את מספר בני הנוער בשולי החברה שחלקם עלול בעתיד להעסיק את המשטרה ואף להגיע לבתי הסוהר.

• יש להקים משרד ממשלתי להגנת הצרכן. המשרד ישאף להשיג שהמחירים לצרכן יהיו בין הנמוכים ביותר בעולם. המוצרים שיהיו בבקרה קבועה יכללו את מצרכי המזון הבסיסיים ואת השירותים המצויים במרבית הבתים כולל : ביטוח,שירתי הטלפון, שירותים רפואיים, מכשירים ביתיים כולל אחזקה וחלפים,שירותים בנקאיים פרטיים ומשכנתאות. הבנקאות תופרד בין בנקאות משפחתית לבנקאות עסקית.

• יופחת מס ערך מוסף על מצרכי היסוד שיהיו בבקרה ועל רכישה ראשונה של דירת מגורים בסיסית, לכדי מס ערך מוסף בשיעור 10% ובמקביל יועלה מס ערך מוסף על מוצרים שלא בפיקוח לכדי 20%.

• ספק לא יהיה רשאי לתבוע בבית משפט על אי פירעון חוב מלקוח - אלא אם כן הוכיח כי נקט בכל האמצעים להבטחת יכולת הפירעון של הלקוח. כל תביעה בתחום זה תהיה כרוכה באגרה בלתי משתלמת, שתוצאתה הקטנת התביעות מסוג זה. לרשות הספקים יועמד מוקד מידע ובו פרטים על כל אדם שלא פרע את חובו. יצוין כי במערכת המשפט מצויים מעל שני מיליון תביעות נגד חייבים אשר רובם חסרי יכולת.

הפתרונות לעיל ידועים לכולנו. התירוץ שנותנות הממשלות בישראל הוא תמיד העדר תקציב והפחד מהתמודדות עם אילי ההון, הועדים הגדולים והקבוצות היונקות דרך קבע מעטיני התקציב. וזאת לדעת, התקציב למימון הבראת החברה הישראלית קיים. למעשה, התקציב משולם על-ידי כולנו באמצעות מיסי ההכנסה, המע"מ ושאר היטלים ותשלומים שהמדינה אינה מתעצלת אף פעם מלגבות. באם נחדל לתעדף את המתנחלים והציבור החרדי, וניתן להם יחס שוויוני כמו לגב' כהן מחדרה, באם נמסה את החברות בשיעור ריאלי ולא באחוזים פוחתים והולכים, ובאם נמסה את בעלי הזיכיונות והקרטלים - נראה כיצד נוכל כולנו לחיות בכבוד בחברה צודקת. ממשלה שתיישם עקרונות אלו ודומיהם - תביא למימוש התקוות של מרבית אזרחי המדינה. כמו-כן מימוש תקוות הציבור תלוי בציבור בלבד. כאשר אלו שמבקשים להנהיג את הציבור יבינו שהם ניצבים בפני ציבור נחוש הם יצייתו לדרישות הציבור. לסיום אמרו רבותינו שלא העכבר גנב אלא החור הוא הגנב - במשל זה החור הוא הציבור, ואלו העכבר היא הממשלה.