פרגונטה: למה הזמנת חדר פגישות כל-כך קטן?
בן-עז: לא צריך חדר יותר גדול, זה מספיק בהחלט.
פרגונטה: אבל אמרנו שכל הבעלים של המשק הישראלי יגיעו לכאן היום. זה בטוח לא יספיק.
בן-עז: מספיק וחצי. הנה, כולם כאן ועוד נשאר הרבה מקום.
פרגונטה: מה... כולם כבר כאן? זה הכל?
בן-עז: בוודאי, מה חשבת?
ביטשיינר: מספיק עם הקשקושים. בואו נתחיל. יש לנו בעיה חמורה מאוד.
שועלסון: אתה קצת מגזים. התגברנו כבר על בעיות קשות יותר.
ביטשיינר: לא כזו. הפעם עלולים לחסל את כל ההישגים שלנו מזה למעלה משישים שנה.
ביזון: איך אפשר? הרי זה כל-כך מסובך. לא תספיק להם רפורמה אחת. הם יצטרכו עשרות רפורמות, כדי שלא נוכל לעקוף אותם ולהשיג הכל שוב.
ביטשיינר: אבל זה בדיוק מה ששמעתי שוועדת הריכוזיות עומדת לעשות. הם עומדים לבטל את הביורוקרטיה ששימשה חסמים לענפים שאנו עוסקים בהם. הם ימנעו רכישות של מתחרים, אפילו קטנים ולא חשובים. הם לא יאפשרו לשלוט בכל שלבי היצור וההפצה. הם יפרקו חברות גדולות שעושות הכל בתחום מסוים וכך מאפשרות סבסוד צולב שמונע כניסת מתחרים בחלק מהפעילות. יכפו הפרדה מבנית, כמו שפעם מנעו מבזק את שוק השיחות הבינלאומיות, או מכירת טלפונים בעצמם. הם ימנעו מאיתנו להחזיק בו-זמנית גם עסקים ריאליים, גם בנקים ועסקים פיננסים אחרים וגם ערוצי תקשורת שלא מותחים עלינו ביקורת. הם יאסרו עלינו לתת הנחות לגופים גדולים מתחת לשולחן, ואפילו למכרזים נצטרך להגיע עם מחירי מחירון שכל הציבור יוכל ליהנות ממנו. הרשימה ארוכה, אבל את כל זה הם יכולים לעשות בדוח אחד.
ברזוביץ: אבל תמיד נוכל להציע ג'ובים מפתים ליוצאי הפקידות הציבורית, וכך לוודא שהם יתחילו להיות נאמנים לנו עוד בהיותם פקידים ממשלתיים, ויאשרו לנו את כל הקומבינות החריגות.
ביטשיינר: גם את זה ימנעו מאיתנו. לא רק שתהיה לפקידים תקופת צינון, הם גם לא יוכלו לאשר חריגים. הכל ייעשה לפי חוקים וכללים קבועים מראש, בלי חריגים, בלי אישורים מיוחדים, בלי ועדות. מה שמותר, מותר לכולם, ומה שאסור, אסור לכולם.
פליישמן: חבל, זה יהרוס לנו מערכת יחסים פורייה ומטופחת היטב של הון-שלטון-עיתון.
ביזון: טוב, אתה יודע שעם נתניהו ועם
הפקידים שהוא הביא למערכת זה ממילא אף פעם לא עבד כל-כך טוב. אלה כבר לא הימים הטובים של אולמרט-הירשזון ומשפחת שרון.
פליישמן: הכי גרוע יהיה אם הם ימנעו מאיתנו לתרום לפריימריז ובחירות, ויחליטו שאת כל מערכות הבחירות הם מממנים רק מדמי-חבר שווים לכל נפש, ומימון מפלגות מהמדינה ובלי להיכנס לחובות. אז בכלל הלך עלינו ועל כל ההון-שלטון-עיתון שלנו.
שועלסון: אותי מטריד שאם לא יצטרכו אישורים מיוחדים וקשרים טובים בשלטון בשביל כל צעד ושעל והכללים יהיו ברורים, הרבה גורמים כלכליים מהעולם, כולל טייקונים יהודיים הרבה יותר רציניים מאיתנו, יוכלו להיכנס ולפעול פה בחופשיות בכל התחומים הפיננסיים. ראית מה קרה כשאחד כזה בסך-הכל הקים פה איזה עיתון מסכן. עכשיו תחשוב שזה יקרה גם בתחומים עסקיים אחרים ובתחום הפיננסי.
פליישמן: אתה רוצה להגיד לי שיהיו עוד בנקים בישראל? זה יהיה איום. אבא שלי סיפר לי שב-1945 למרות שהאוכלוסיה הייתה עשירית מהיום, היו בארץ 25 בנקים, וזה אחרי שלא מעט בנקים נסגרו בתקופת מלחמת העולם השנייה, ולמרות שהפיקוח על הבנקים של הבריטים לא היה פחות נוקשה. זה סיוט. אתה יודע מה זה לתאם את כל סוגי העמלות ודמי הניהול עם 25 בנקים?
שועלסון: זהו, שזה בלתי אפשרי.
ביזון: אתה רוצה להגיד לי שנצטרך להתחרות, להוריד מחירים, לדעת לנהל עסקים ביעילות ולהבין בזה באמת? אסור לאפשר את זה! אנחנו ניפול!
פרגונטה: שטויות, אף אחד לא יסכים למסקנות הוועדה הזו. יפרשו אותן כהגברת השוק החופשי - קפיטליזם, ואנחנו הצלחנו עד היום להוציא כזה שם רע לקפיטליזם שאף אחד לא יסכים לזה. אף אחד לא מבין שאנחנו זה לא הקפיטליזם האמיתי. כל פעם שפוצצתי מיליונים על בר-מצווה לבן שלי, כולם חשבו שזה הקפיטליזם, והשנאה לקפיטליזם גברה. אתם חושבים שנהניתי לבזבז סתם כסף? זו הייתה השקעה. כך הבטחתי שהשיטה של ריכוזיות המשק, והפיקוח, והסובסידיות שאנו גורפים לכיסנו תימשך, וכל רפורמה קפיטליסטית תתקבל בבוז. בעזרת העיתונים שלי הצלחתי אפילו לבטל את השימוש במילה ליברליזם. לכל מה שלא סוציאליזם טהור הם קוראים ישר קפיטליזם חזירי. ואתם רוצים לשמוע מה הכי מצחיק. דווקא לביבי שהכי נלחם בנו, הם הצליחו להדביק תדמית של ידיד הטייקונים.
בן-עז: אני מברך אותך על הפעילות המבורכת שלך. אבל הפעם יש לנו ראש
ממשלה ושר אוצר שמבינים באמת מה זה שוק חופשי ואי-אפשר לעבוד עליהם. לכן עלינו לוודא שאפשרות ההחלטה תופקע מידיהם.
פרגונטה: אתה מתכוון שהכנסת וועדת הכספים יחליטו?
בן-עז: זה לא ישנה. הרי יש להם רוב דמוקרטי גם בכנסת ובוועדות האלה. יש לנו תוכנית אחרת. הרבה יותר יעילה.
פרגונטה: לעקוף את הדמוקרטיה?
בן-עז: בדיוק. סטייל כיכר תחריר. נשלח לרחוב כמה ארגונים חברתיים שיעשו מהומה והפגנות בלתי פוסקות, העיתונות שלנו תנפח אותן, והם לא יסכימו לשום פתרון שביבי יציע. כמו שעשו למובארק.
פרגונטה: השיטה של כיכר תחריר כבר לא עובדת. תראה מה קורה בסוריה ובלוב.
בן-עז: טוב, בסוריה ובלוב אפשר לירות במפגינים כמה שרוצים. בכל מקום שאי-אפשר לירות בלי הגבלה, השיטה עובדת.
פליישמן: טוב, אני יודע שהעיתונאים בכיס שלנו, כי אנחנו משלמים להם משכורות, אבל מאיפה תביא את הארגונים החברתיים?
בן-עז: למה אתה חושב אנחנו כל הזמן תרמנו חלק מהרווחים שלנו לעמותות של פעילות בקהילה? בגלל שאכפת לנו מכל הפלבאים? לא, בדיוק בשביל יום פקודה כזה.
פליישמן: אבל על אלו עמותות של פעילות בקהילה, ואלו ארגונים חברתיים אתה מדבר. אנחנו תורמים סתם לארגונים של שמאלנים קיצוניים, שכל מה שבראש שלהם זה לחסל את הלגיטימיות של מדינת ישראל. הם אף פעם לא עשו כלום בשביל אף מובטל.
בן-עז: כמו שעד עכשיו הם היו כאילו ארגוני זכויות אדם, עכשיו הם יכולים להיות כאילו ארגונים חברתיים. העיתונאים מהכיס שלנו יכולים להגדיר אותם איך שאנחנו רוצים. הנייר סובל הכל.
אבנאייב: ומה יגידו האירופאים? הם הרי תרמו להם לא פחות.
בן-עז: למה שלאירופאים יהיה אכפת? זה הרי נופל להם בול בזמן - להחליש ואולי אפילו להפיל את ממשלת נתניהו בדיוק לפני הדיון על ה"פלשתינים" באו"ם.
ברזוביץ: אבל זה צעד מסוכן. אתה יודע איך זה יתחיל, אתה לא יודע איך זה ייגמר. ההמון הזועם עלול להפנות את הכעס דווקא כלפי מי שבאמת אשם במצב, כלומר כלפינו. בדיוק עכשיו כשאנחנו לא מחזירים חובות שגייסנו מקופות הגמל שלהם, אתה יודע שגם כך זועמים עלינו.
ביטשיינר: ואם זה יקרה, במה זה יכול לפגוע בנו? אתה יודע שמפופוליזם אף פעם לא יוצאות תוכניות מורכבות וארוכות טווח שבאמת יכולות לפגוע בנו. כשצריך לשלוף מהשרוול משהו פופוליסטי, מה כבר אפשר לעשות? לעשות סובסידיות? אתה הרי יודע מי בסוף משלשל לכיס שלו את כל הסובסידיות האלה. להטיל פיקוח על המחירים? אתה יודע יפה איך קשרי הון-שלטון-עיתון שלנו עם הפקידים יכולים לסדר לנו פיקוח דה-לוקס שרק ישמור עלינו מפני כניסת מתחרים. ברגע שהצעדים הפופוליסטיים יצאו לפועל, ישכחו מהוועדה הזו וכל התוכניות שלה לחיסול ביורוקרטיה ושינויים מבניים במשק וכל מיני דברים כאלה שאי-אפשר לצעוק בתור סיסמה.
בן-עז: אל תשכח שדווקא כשאנחנו לא מחזירים חובות כולם מאשימים בכך את הקפיטליזם עאלק, ורוצים פתרונות סוציאליסטיים שזה בדיוק מה שאנחנו אוהבים. זוכר איך אנחנו עובדים על כולם שאנחנו זה הקפיטליזם...
ברזוביץ: ומה אם יורידו מיסים עקיפים, וינסו להעלות את המיסים הישירים עלינו?
ביטשיינר: העלאת מיסים ישירים זה רק לטובתנו. תסתכל סביבך, תראה כמה אנחנו. עכשיו, נניח שהאוצר מצליח לגבות מכל אחד מאיתנו אפילו מאה מיליון שקל.
אבנאייב: בחלום, עם תכנוני המס שלי, גרוש נוסף הם לא יראו ממני.
ביטשיינר: צודק בהחלט, אבל נדמיין שהם בכל זאת יצליחו. כמה יצא להם? אפילו לא מיליארד אחד. עכשיו תחשוב שהם יגבו עוד עשרת אלפים שקל בממוצע בשנה ממיליון משלמי מיסים של מעמד הביניים, שזה סכום שהם יצליחו לגבות מכל אזרח בלי להניד עפעף. כבר יוצא להם עוד עשרה מיליארד שקל מס. בגלל זה, העלאת מיסים זה אף פעם לא נגדנו. זה נגד שכבות הביניים.
באופן פרדוקסאלי, גם הורדת מיסים עקיפים היא לטובתנו. הביקוש הרי לא ישתנה, ולכן אנחנו נוכל להעלות מחירים ולשלשל לכיסנו את כל הורדות המיסים העקיפים. בדיוק כמו עם הסובסידיות.
אבנאייב: טוב, אז אני בעד.
כל השאר: גם אנחנו, יאללה בואו נחזור ליאכטה/למטוס הפרטי/לווילה שמונה מפלסים...
כאמור, כל המסופר לעיל לא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה, אבל אם מישהו מהקוראים בכל זאת קושר משהו ממנו לאירועים או אישים מן המציאות, הוא עושה זאת על אחריותו הבלעדית, ושיבושם לו.