מה ביבי יכול לעשות באופן מיידי לשינוי תדמית?
המחאה החברתית הנפלאה שמתרחשת בימים אלה במדינת ישראל היא רבת פנים ואינה ממוקדת. יש הרבה דרישות והרבה יועצים לגבי מה שנדרש לעשות בעקבות המחאה. חלק מהפתרונות לא ניתן ליישום בשליפות מהמותן ותחת לחץ ונדרש תכנון לטווח ארוך וסבלנות רבה עד שהציבור הרחב יראה וירגיש את השינוי.
אבל אם ביבי חפץ חיים פוליטיים והמשך הישרדות בשלטון נדרשות גם פעולות מיידיות. והנה שתי פעולות שביבי יכול לבצע מהיום למחר:
א. פיטורי 20 שרים וסגני שרים - מעבר לחיסכון הכספי המיידי לקופה הציבורית שיהיה לצעד זה הרי שהמרכיב הפסיכולוגי מעביר מסר חזק מאוד לציבור.הממשלה אינה זקוקה ל-39 שרים וסגני שרים כדי למשול. להפך, ככל שתהיה יותר קטנה כך תוכל להתנהל כמו סיירת ובצורה פחות מסורבלת ובזבזנית. כל המפוטרים ימצאו את עצמם פועלים כחברי כנסת מן השורה ומשרתים משם את הציבור. הם אולי יהיו מתוסכלים אבל לא יהיו מובטלים.
ב. שחרור גלעד שליט - נכון שאין קשר ישיר בין המחאה החברתית לעניינו של גלעד שליט אבל הסיפור הזה נמשך כבר למעלה מחמש שנים וראש ממשלה שידאג להחזירו באופן מיידי יקבל הרבה מאוד נקודות קרדיט גם להוביל מהלכים אמיצים בתחומים החברתיים והכלכליים.
הפעולות הללו יגרמו לשינוי מיידי בתדמית של ביבי ויאפשרו לו להוביל רפורמות רבות שייטיבו עם העם אבל דורשות תכנון קפדני, תקציב מתאים וטווח זמן ארוך.
כדי לעשות את שני הצעדים הללו צריך מנהיג עם אומץ לב.
האם הביבי שלנו מסוגל להם? אתמהה.
בחינות כניסה לחברי הכנסת
לאחרונה דווח באמצעי התקשורת על הרעיון האווילי לקיים ועדת שימוע של חברי כנסת שתאשר מינוי של שופטים לבית המשפט העליון.
ואני רוצה להציע דווקא שחברי הכנסת שלנו יעברו בעצמם בחינות קבלה לכנסת באמצעות ועדה של שופטים עליונים בדימוס. להלן מספר קריטריונים לדוגמה שיהוו בסיס לאישור:
- מה הרקע והניסיון הציבורי הקודם? מה הייתה תרומתם לציבור קודם להצעת מועמדותם?
- מה הם יודעים על ההיסטוריה של העם היהודי - חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, מצדה, השואה, הגלות, מלחמת השחרור וכדומה.
- איזה ערכים הומאניים אוניברסאליים הם נושאים איתם - ערכי שיוויון, צדק חברתי, הפרדת רשויות ועוד.
- מה הקשר שלהם לבעלי הון? מה הנכסים האישיים שלהם ואיך צברו אותם?
כמובן שאפשר להציע עוד ועוד קריטריונים לבחינה של המועמדים לכנסת ולקיים מנגנון שידע לבחון אותם ולאשר את מועמדותם. בסוף הציבור הוא שיכריע אבל נדרשים לפחות קריטריוני סף בסיסיים ושקופים כדי לשרת את העם כנציגו.
חלק ניכר מחברי הכנסת של ימינו לא נבחרו על-ידי הציבור אלא על-ידי אדם אחד שעומד בראש התנועה. זה המצב בש"ס, יהדות התורה וישראל ביתנו. מובן הוא שמי שהבחירה בידו לא יבחר בהכרח את הטובים והמתאימים ביותר אלא את אלה המקורבים אליו והנוחים לו.
חלק אחר של חברי כנסת נבחר אומנם בבחירות מוקדמות בתוך המפלגות אבל הציבור אינו יודע כמה קומבינות יש מאחורי הקלעים של בחירות אלה שכתוצאה מהם נבחרים אלה שרוצים, אלה שמבטיחים הבטחות שווא ולאו-דווקא אלה שישרתו את הציבור הרחב.
המצב חמור הרבה יותר בבחירות לרשויות המקומיות. שם אין בחירות מקדימות וכל ראש סיעה או ראש עיר "הישר בעיניו יעשה" מבחינה זאת.
הכנסת והמועצות המקומיות הם המקומות בהם נקבעים חוקים ותקנות המשפיעים על חיי היום יום שלנו באופן מכריע. האם לא ראוי שנבחרי הציבור הללו יעמדו לבחינה בסיסית כלשהי לפני בחירתם?
תקופת צינון לפוליטיקאים לפני כניסתם לעולם העסקי
פוליטיקאים רבים שפורשים מן הפעילות הציבורית מוצאים עצמם מייד לאחר פרישתם בתפקידי מפתח בחברות עסקיות גדולות. כך קרה לאולמרט,
צחי הנגבי,
חיים רמון, דני נווה ועוד אחרים.
במדינה קיים חוק צינון לבעלי דרגות בכירות במערכת הביטחונית המונע מהם להיכנס לפוליטיקה במשך שלוש שנים מיום שחרורם. קיימת גם תקופת צינון של שנה לבעלי תפקידים בכירים במגזר הממשלתי לפני שיוכלו לקבל תפקיד בעולם העסקי.
האם לא ראוי להציע חוק שיחייב פוליטיקאים פורשים בצינון של שלוש שנים לפני שהם מקבלים מינוי כלשהו בעולם העסקי? הקשר בין ההון לשלטון הוא קשר גורדי והאינטרסים לכל הצדדים ברורים כשמש.
חוק כזה הוא מתחייב. מי ירים את הכפפה??
חשבו על זה.
