הערכת המצב מצביעה בבירור על שאיפת הפלשתינים להקים מדינה 'בדם ואש'. במשט המרמרה וב'נכבה' וב'נכסה' השנה, כבר נורו יריות הפתיחה של המאבק הפלשתיני המזויין להקמת מדינה פלשתינית בדם ואש. בצה"ל ובכוחות הביטחון זוהי תקופת הכנה ממוקדת יותר לאור לקחי הארועים האלימים הללו ולקראת ספטמבר.
בקרב הפלשתינים נטעו ההתקוממויות המזויינות שהביאו לנסיגת ישראל מלבנון ומעזה ונפילת המשטרים הערביים עקב התקוממויות עממיות, את תודעת הצלחת המאבק העממי המזויין. מאבקים איסלמיסטים מזויינים מוצלחים נגד ברית המועצות באפגניסטן, וכעת גם נגד ארה"ב באפגניסטן ועירק והתרסתן של אירן וצפון קוריאה, כמו גם ההשתלטות הערבית על יבשת אירופה, גם הם רוח גבית לטרור האיסלאמיסטי.
רק העם היהודי עודנו אינו רואה את פני האיום כראוי. גיס חמישי בתוכו מסמא את עיניו ומסיח את דעתו בכל מחיר ובעורמה חתרנית בלבוש של תנועה חברתית וארגוני זכויות אדם.
בספטמבר, תיפתח המערכה להקמת מדינה פלשתינית על חורבותיה של מדינת ישראל, בשלב חדש. מזה זמן רב שחדלה מגמת ההסדרים המדיניים להוביל את הנעשה, ואת סדר היום יכתיבו יותר ויותר האלימות, הטרור המדיני והמזויין.
גם לוחם למוד קרבות שחווה מראות קשים מתקשה שלא לקחת את אירוע הטבח במשפחת פוגל, אישית. השנאה הפלשתינית מצולמת ומתועדת בדמות גופותיהם המרוטשות של בני משפחת פוגל. זו זוועה. המשפחה נרצחה באכזריות קשה. מעשי הטבח והרצח של בן יוסף לבנת וההכנות שמבצעים הפלשתינים לקראת מלחמה בנו, מסתכמים במסקנה הבלתי נמנעת: אין פרטנר בצד השני.
אנו מבינים באופן חד כי יש כאן פער תרבותי ושנאה שקשה להגדירה במילים, ושאנחנו צריכים להיות חזקים, נחושים ויציבים. זה הכל, בתמצית. זה לא ייגמר בדור שלנו. המושג 'פתרון' אינו רלוונטי. צריך פשוט לקנות זמן בהיקפים גדולים. אפשר לנהל משא-ומתן אבל לא לשגות באשליות. יש אי ודאות גדולה ולכן אסור לאבד אף רגע - צריך לבנות, ליצור, להתחזק ולבסס את האחיזה בארץ שלנו. נקודה.
כדי שיהיו הדברים ברורים - יש פתרון צבאי לאיום הטרור הערבי! אנחנו מסוגלים בהחלט להתמודד עם האיום הזה, אך הדבר כרוך בהחלטת ממשלה להגיע לשליטה מלאה בשטח. מדובר בשליטה מודיעינית ומבצעית מן הסוג המכונה בעגה המקצועית "שלטנות". הטענה שלפיה "אי-אפשר לנצח את הטרור" אינה נכונה. אפשר לנצח את הטרור ולהכריעו הכרעה אסטרטגית אך יש לכך תנאי שבו, מתוך קיבעון מחשבתי, מדינת ישראל איננה מוכנה לעמוד: שליטה מודיעינית ומבצעית בשטח תוך חיסול טרוריסטים והנהגתם.
האיסלאם הרדיקלי מחולל אי יציבות גלובלי, לא רק אזורי. שורש הבעיה, הגורם המכונן את הנוסחה הקשה של סכסוך הדמים הערבי ישראלי: זו מדיניותה של ממשלת ישראל. אירן הולכת ובונה את חיזבאללה, חיזבאללה הולך ונבנה על קו הגבול ממש, וכך גם החמאס והרשות הפלשתינית נבנים לקראת מלחמה קרובה נגדנו, והמדיניות הינה שמירת שקט. נקודה. הפוליטיזציה של כוחות הביטחון מעקרת את המחשבה המדינית-ביטחונית הנקיה. זהו קיבעון מחשבתי שעלול לעלות לנו ביוקר, כיוון שאין ולא תהיה לנו ברירה. בנתונים האלה מלחמה היא בלתי נמנעת. אחנו חייבים לנצח בה, אך קודם לכך עלינו לנצח את רוח השקר ושנאת האחים.
הקשיבו להמיה רכה אך מתגברת העולה מתפילת השבת. הקשיבו להמיית הלב היוצאת מן המתפללים, והריני מאחל לכם שתמצאו עצמכם נרגשים באופן שאינכם יכולים להסבירו. דמעות עולות בעיניים. משהו קדום, יסודי, שורשי מכה בנו. כבתפילות ראש השנה בבית הכנסת, כבקריאות לסליחות בבית סבא.
עוצמתה של היהדות, בשקט ובתפילה היא באה אל הלב. הקפידו לטפח את ארון הספרים היהודי בביתכם, לשמור את המסורת כמצוות 'והגדת לבנך'. שהדור הצעיר ייקח עימו הלאה את מורשתו. רק מ'דרך ערך' ו'דרך ארץ' הנובעת ממעיינות היהדות הנצחיים תבוא הישועה למדינת ישראל, מדינת היהודים.
צאו לנווט בשבילי הארץ עם תנ"ך ביד, חוו אותה, קראו בו והתרגשו. מן הרכס הסמוך הביטו אל מעבר מכמש, ראו בעיני רוח כיצד טיפסו בו יונתן ונושא כליו, מתגנבים כלוחמי קומנדו אל מחנה פלשתים. התייצבו על גגו של קבר שמואל הנביא, ראו את גבעון, את המקום עליו נאמר 'ישחקו הנערים לפנינו', זכרו את קרבות יהושע בן נון, העלו על רוחכם את עלילות ירושלים. בבית אל ספרו את סיפור חלום יעקב וצעדו אל תל שילה. הביטו בהרים שסביב לו, חשבו על המוני בית ישראל הנאספים סביב בעת עלייה לרגל. קשה לתאר את התחושה העמוקה בקבר רחל, במנהרות הכותל ובחפירות עיר דוד. השתתפו בחפירות ארכיאולוגיות ברחבי הארץ ובירושלים.
געו בידיים ולכו ברגליים יחפות באדמה וחזו בצומח ממנה וחי בה. מפסגת התל השקיפו על העמק שמתחת, אל הנתיב בו עבר ארון האלוהים. כך, מדן ועד אילת, הארץ שלנו מלאה בעדויות לסיפור העם היהודי, והן ניצבות בגאיות ובהרים, בין טרסות ובנקיקי הסלע. צריך ללמוד, לקחת תנ"ך ולהתחיל ללכת. לזכור, להרהר ו'להגיד לבנך' - להעביר מדור לדור.
במלחמה, בתוך האש והעשן והדי הפגזים ושריקת המרגמות, קול תפילה יהודית נישא וממלא את הלב. זו שייכות למשהו הגדול מכם, למסורת אדירת שנים. אנו חיילים יהודיים.
החברה הישראלית חייבת לפתור בתוכה את הכשל הערכי-מנהיגותי. אנשי תקשורת ישראלים, אמנים מגוייסים למען האויב, פרופסורים ודוקטורים עויינים, ופוליטיקאים בוגדניים, שכולם תאבי בצע והון שלטון, זורעים בקרב עמנו ולוחמינו זרע רע, תחושה עקומה ומעוותת של כשל כולל. הלוחמים סופגים מסרים מהתקשורת ומחבורת המחרימים והמנדים לכל אורך המלחמה באיסלמיזם, ומסרים אלה מעצבים גם את דעתם ותודעתם. לתודעה הכוזבת תורמים מהלכים חסרי אחריות של שמאל רדיקלי, טייקונים אינטרסנטים וחבורת תבוסתנים שהתייאשו מהייעוד היהודי ומהסיכוי לנצח את האויבים, המזינים את העיתונים וחותרים תחת אושיות הדמוקרטיה, הציונות והתרבות היהודית.
לא נוצחנו באף מלחמה, ההיפך הוא הנכון. יחידות רבות, רוב-רובן של היחידות, זכו לנצחונות מרשימים, סדירים ומילואים גם יחד. עובדה זו הועלמה מהמידע הנמסר לציבור ו/או לתקשורת העולמית. ניצחנו את החיזבאללה, ניצחנו את החמאס, ניצחנו את הרשות הפלשתינית, וניצחנו את מדינות ערב. מנהיגות כושלת לא ידעה להורות ולהוביל ניצחון מוחלט. החולשה שלנו היא ברוח. אין בנו רוח נחושה לנצח ניצחון אסטרטגי לדורות. אנו פוחדים לנצח. פוחדים להכריע את המאבק בין טוב לרע באופן סופי ומוחלט.
במדינת ישראל מונעים הטייקונים דיון ציבורי, ומלבים היסטריה תוקפנית, אנוכית ושוחרת לטרף, ניצול ציני של המצב על-ידי פוליטיקאים ב'אזרחי' ובמדים, ועוד יותר מזה: בניה עצמית (על חשבון הזולת) של אנשי תקשורת ואחרים, שמחפשים בכל דרך לבטא את עצמם. וכמה שיותר חריף, דוקר, מציק ושוחט.
עלינו להתמודד עם שאלה קשה על מורשת וערכים ומנהיגות וגיבוי, ואם ערכים אלה עוד חיים בתוכנו, כחברה ומשפחה לוחמת. הם אכן שם, ביחידות הלוחמות. אלא יש בחברה שלנו מיעוט מסוכן, המתנהל כמי שליקוי מאורות ערכי אוחז בו. יש בנו 'אש ידידותית' מכוונת, זדונית, שאין בה ידידות או חיבה, רסן או חמלה!.
אסור לנו להסכים לרוע במקום לרעות. לכלי התקשורת בישראל, יש אחריות משמעותית-מהותית להתפשטות הרוע ולתודעת הכשלון. זיקתה החסרה לפטריוטיזם ישראלי, רוח התזזית שלה ואחדים בה שאינם עושים מלאכתם קודש באוחזם בעט או במיקרופון, הם חסרונות מסוכנים ביותר בעת מלחמה. ואנו במלחמה.
עלינו להתלכד ולהתאחד ולתקן את הטעון תיקון בחברה הישראלית, ורק כך לא יתחוללו בנו המקרים הקשים של יד איש באחיו, של הפקרה ותחושת נבגדות שאין שנייה לה בחומרתה ונזקיה ובכאב שהיא גורמת.
