מבוא
בפברואר שנה זו, מלאו שנתיים ימים לכניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר (להלן: "התיקון לחוק" או "התיקון")
1. ההצעה לתיקון החוק הוגשה ע"י חברי הכנסת יחימוביץ, איתם, שרוני ואזולאי והתיקון נתקבל בכנסת בתום שנתיים וחצי של דיונים ממושכים ומקיפים, להם היו שותפים, בין היתר, נציגי המעסיקים, ההסתדרות, משרד האוצר, משרד התמ"ת ומשרד המשפטים.
כאמור בפתיח, התיקון חולל מהפיכה של ממש באפשרות לנצל עובדים תחת המעטה של שכר גלובלי וביכולת העובדים למצוא סעדים במקרים כאלו.
נוכח הצורך להיערך ליישום הוראות התיקון לחוק, ניתנה למעסיקים שהות של 6 חודשים ממועד פרסום התיקון לחוק ועד לכניסתו לתוקף.
במאמר זה ייסקרו עיקרי התיקון לחוק וכן תודגם פסיקת בתי הדין לעבודה עובר לתיקון ולאחריו. במסגרת זו, ייבדק יישומה בשטח של הוראת התיקון לחוק שעניינה העברת נטל ההוכחה למעביד בהעדר רישומי נוכחות.
עיקרי התיקון לחוק
באופן כללי, התיקון לחוק עיגן הלכות מרכזיות שנקבעו בפסיקה, הרחיב באופן ניכר את מערך ההוראות שהיו קבועות בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "החוק"), העלה לדרגת חקיקה ראשית הוראות שהיו נתונות לקביעת שר התמ"ת וכן קבע עבירות פליליות נוספות בגין הפרת הוראות התיקון לחוק. בנוסף, הוסיף התיקון לחוק סעדים נוספים לסמכותו של בית הדין לעבודה והקנה לו סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות התיקון לחוק, לרבות הסמכות לפסוק פיצויים על נזק שאינו ממוני. להלן, בתמצית, עיקרי התיקון:
1. העברת נטל ההוכחה למעביד כשאינו מציג רישומי נוכחות
התיקון לחוק קובע כי בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר - במקום בו המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות העבודה - תהא חובת ההוכחה מוטלת על המעביד להראות כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת. חובת הוכחה כאמור תחול על המעביד רק לגבי מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על 60 שעות נוספות חודשיות. במסגרת התיקון, תוקן בתיקון עקיף חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 ונקבעה בו חובת המעביד לנהל רישומי שעות עבודה באופן שוטף.
2. הרחבת הפרטים אותם מחויב המעביד לרשום בפנקס שכר ובתלוש שכר
התיקון לחוק הרחיב את הפרטים שעל המעביד לרשום בפנקס השכר ובתלוש השכר. פרטים אלה כוללים, בין היתר, תאריך תחילת עבודה, ותק מצטבר אצל המעביד או באותו מקום עבודה לפי הגבוה, היקף המשרה, תקופת התשלום, סך כל השכר והתשלומים האחרים (תוך פירוט רכיבי השכר השונים), הניכויים השונים וכן ציון שכר המינימום לחודש ולשעה, (הערה: החובה לרשום בפנקס השכר ובתלוש השכר את מספר שעות העבודה בפועל של העובד בתקופה שבעדה שולם השכר הייתה קיימת גם קודם לתיקון החוק).
כנגזרת לחובת הפירוט בתלוש, קבע התיקון לחוק כי מקום בו המעביד לא מסר תלושי שכר לעובד, או לחלופין, מסר תלושי שכר שלא נכללו בהם רכיבי השכר בגינן הוגשה תובענה - הרי שקיימת חזקה כי נקבע לעובד שכר כולל בניגוד להוראת סעיף 5 לחוק (האוסרת על תשלום שכר כולל כאמור) ויראו בשכר ששולם לעובד כשכר רגיל, שהרכיבים האמורים אינם כלולים בו, אלא אם כן הוכיח המעביד אחרת.
3. קביעת עבירות פליליות נוספות בגין הפרת הוראות התיקון לחוק
התיקון לחוק קבע כי מעביד שלא מסר לעובד תלוש שכר במועד או מסר תלוש שכר שלא נכללו בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם - עובר עבירה פלילית מסוג של אחריות קפידה. בהתאם לתיקון, גובה הקנס שנקבע הינו 13,050 שקלים, ובנסיבות מחמירות קנס של 26,100 שקלים.
האחריות הפלילית הורחבה גם לנושא משרה בתאגיד. התיקון לחוק קבע חזקה לפיה נושא מישרה בתאגיד הפר את חובתו האמורה לעיל, אלא אם כן הוכיח שעשה כל שניתן על-מנת לפקח ולמנוע את העבירה ואם הפר חובתו זו - דינו מחצית הקנס הקבוע לכל עבירה.
4. הקניית סמכות שיפוט ייחודית בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות התיקון לחוק ותרופות
במסגרת התיקון, הסמיך סעיף 26א לחוק את בית הדין לעבודה לפסוק - במקרים בהם מעביד לא מסר לעובד תלוש שכר במועד, או מסר תלוש שכר שלא נכללו בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם - פיצויים לדוגמה לטובת העובד על נזק שאינו ממוני. הפיצויים לדוגמה אינם מותנים כאמור בהוכחת נזק ויהיו בסכום שלא יעלה על 5,000 ש"ח ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר.
הפסיקה טרם התיקון לחוק
מסקירת פסקי הדין שניתנו טרם תיקון החוק, עולה כי מגמת בתי הדין לעבודה הייתה להגמיש את הכללים בדבר נטל הראייה שיחול על עובד התובע גמול שעות נוספות. יודגש כי מגמה זו יושמה הלכה למעשה רק במקרים בהם הצביע התובע על מתכונת עבודה כללית וקבועה, שכללה שעות נוספות. במקרים כאמור, ריככו בתי הדין לעבודה את חובת ההוכחה והעבירו את נטל ההוכחה אל שכם המעביד. לעומת זאת, במקרים בהם לא הציג העובד מתכונת עבודה כללית קבועה ולא כימת את שעות עבודתו, יישמו בתי הדין את הוראות הדין הקיים בדווקנות, באופן שתביעת שעות נוספות חייבה הוכחת ביצוע בפועל של השעות ע"י התובע.
בדמ"ש 5095/09
2 הגיש מכונאי רכב תביעה כנגד המוסך בו עבד בגין אי-תשלום שעות נוספות, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. בפרשה זו, הסתיימה תקופת העבודה בטרם הוחל התיקון לחוק והתובע לא הרים את הנטל והראה מתכונת עבודה קבועה. משכך, דחה בית הדין האזורי לעבודה בירושלים את טענת התובע וקבע כי לא ניתן להחיל את התיקון לחוק רטרואקטיבית. בנסיבות אלה, משלא הורם נטל ההוכחה ע"י התובע - נדחתה התביעה לתשלום עבור שעות נוספות והתובעת חויבה לשלם לתובע רק פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
בדמ"ר 6796/09
3 הגיש קצין ביטחון תביעה כנגד המלון בו עבד לתשלום רכיבים שונים ובהם תשלום עבור שעות נוספות. כל תקופת עבודתו של התובע, פרט לשלושת החודשים האחרונים, הייתה טרם התיקון לחוק. משכך, יישם בית הדין את הוראות החוק עובר לתיקון באופן דווקני וקבע:
"נטל ההוכחה בדבר עבודה בשעות נוספות... מוטל על התובע שכן מדובר בתביעת ממון הדורשת הוכחה מדויקת ואין לפסוק בה בדרך של אומדנא או בדרך של שכר ראוי". (ההדגשה הוספה).
גם במקרה זה לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו לתשלום בעד שעות נוספות ועל כן נדחתה תביעתו לרכיב זה.
בפרשת ימית א.ביטחון נ' אפרים
4 (להלן: "פרשת ימית") אשר נדונה בבית הדין הארצי לעבודה עובר לתיקון, נסקרה באריכות מגמת הפסיקה הרלוונטית ותומצתה ע"י כב' השופטת לאה גליקסמן כדלקמן:
"כללו של דבר: מגמת הפסיקה היא הגמשת הכללים בדבר נטל הראייה שיחול על עובד התובע גמול שעות נוספות, בנסיבות שונות: מקרים בהם שוכנע בית הדין כי העובד עבד במתכונת עבודה קבועה הכוללת עבודה בשעות נוספות; מקרים בהם קיימת תופעה של העבדה בשעות נוספות ללא תשלום גמול שעות נוספות כמתחייב מהדין; מקרים בהם הדרישה להוכחת מדויקת של שעות העבודה אינה הולמת את נסיבות יחסי העבודה, כבמקרה של עובדים סיעודיים. בכל המקרים האלה, די בכך שהעובד הוכיח את מתכונת העבודה בכללותה, והוא אינו נדרש להוכחת מדויקת של שעות עבודתו". (ההדגשות הוספו).
מגמת ההגמשה של כללי נטל הראיה הורחבה ומצאה את ביטויה אף בעניין אי ניהול פנקס שכר. בפרשת ימית המשיך בית הדין הארצי וסקר את התפתחות הפסיקה בנושא זה. אומנם הפסיקה קבעה כי אי ניהול פנקס שכר אינו מעביר את נטל הראיה למעביד, אולם בית הדין הארצי לעבודה ציין כי מאז נפסקה הלכה זו, חלו שינויים הן בפסיקה והן בחקיקה המצדיקים בחינה מחדש של ההלכה. בית הדין קבע בעניין אי ניהול פנקסי שכר, כדלקמן:
"כללו של דבר: לנוכח השינויים במגמת הפסיקה והחקיקה בעניין נטל הראייה להוכחת תביעות שעניינן מימוש זכויות מכוח חוקי המגן; לנוכח הצורך להבטיח כי העובדים מכל השכבות במשק יוכלו לממש את זכויותיהם על-פי חוקי המגן; לנוכח הגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים מחובות רישומיות ואי ציות לחוקי המגן, מן הראוי לתת ביטוי מעשי לנפקות המשפטית של הפרת המעביד את חובותיו הרישומיות, דהיינו חובותיו לנהל פנקס שכר, פנקס שעות עבודה ומנוחה, מתן אישורים לעובד וחובות אחרות החלות עליו על-פי הדין. יש להחיל את ההלכה שנקבעה לעניין אי ניהול פנקס חופשה על אי קיום חובות רישומיות אחרות, דהיינו לקבוע כי בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד כמתחייב מהוראות חוק, יועבר נטל ההוכחה למעסיק."(ההדגשות הוספו).
בסופו של יום, קבע בין הדין הארצי בפרשת ימית כי העובדים הצליחו להוכיח מתכונת עבודה כללית של עבודה בשעות נוספות באופן קבוע, בעוד שלא עלה בידי הנתבעת לסתור את גרסתם ולהוכיח את גרסתה שלה ועל-כן היא חויבה בתשלום גמול שעות נוספות בסך כולל 17,000 שקלים.
בהמשך למגמה זו, המשיכו בתי הדין לעבודה ליישם את ההלכה לעניין מתכונת העסקה קבועה.
בתע"א 8776/08
5 הגיש עובד בדוכן לממכר כריכים תביעה כנגד מעבידו בגין אי תשלום שכר עבודה וגמול שעות נוספות שבוצעו בטרם התיקון לחוק. אף במקרה דנן קבע בית הדין כדלקמן:
"נכון למועד תקופת העסקתו של התובע וסיומה, ועל-פי הדין הנוהג טרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, הרי שהתובע גמול בעד עבודה נוספת צריך היה להוכיח את מספר שעות שבהן עבד"... כמו-כן בהתאם לשינוי שחל במגמות הפסיקה, ככל שהוכחה מתכונת העסקה קבועה על-ידי העובד, כי אז הועבר הנטל אל המעביד לסתור את גרסת העובד ולהוכיח כי שילם שעות נוספות במלואן כנדרש ע"פ החוק. באשר לנטל ההוכחה לעניין היקף העבודה והשכר המגיע בקשר אליה, הרי שגם כאן וטרם תיקונו של חוק הגנת השכר, הוטל נטל ההוכחה כולו על שכם התובע." (ההדגשה הוספה).
במקרה זה, הציג התובע תלוש אחד בלבד ורישומי שעות שערך לעצמו. לפיכך, קבע בית הדין כי אין בכך כדי להועיל לתובע בתביעתו והחליט לפסוק בדרך של פשרה סכום של 1,600 שקלים.
מגמת ההתרככות באה לידי ביטוי גם בפסיקה בתביעה לתשלום זכויות סוציאליות. בע"ע 13102-9-10
6 בה נקבע כדלקמן:
"על-פי הוראת תיקון 24 לחוק הגנת השכר... שתחולתו היא ממועד מאוחר לתקופה מושא הדיון, נטל ההוכחה בעניין שעות עבודתו של העובד מוטל על המעסיק. הוראות תיקון זה לחוק הגנת השכר אומנם אינן חלות על נסיבות המקרה, אך לא למותר הוא להזכיר את מגמת הפסיקה מן השנים האחרונות להקלה, והגמשת הכללים לעניין נטל הראייה המוטל על העובד התובע גמול שעות נוספות". (ההדגשה הוספה).
הנה כי כן, פסקי דין אלה, לצד רבים אחרים, היוו בסיס לשינוי וסללו את הדרך לתיקון החוק המתבקש.
הפסיקה לאחר התיקון לחוק
מסקירת פסיקת בתי הדין לעבודה לאחר התיקון לחוק עולה כי בתי הדין לעבודה יישמו את התיקון לחוק ועשו שימוש בכלים המשפטיים שקבע התיקון לחוק ביעילות מקסימאלית, על-מנת להבטיח את זכויות העובדים באשר הם. במקרים רבים, החלטות בית הדין לאחר התיקון מתבססות בעיקרן על אי עמידתו של המעסיק בנטל הראייה שהועבר אליו ולאו-דווקא על הכרעה לגופו של עניין בראיות פוזיטיביות.
בד"מ 4516/09
7 הגיש עובד תביעה כנגד החברה בה הועסק, לתשלום שכר עבור 11 ימי עבודה שבוצעו בחודש מרץ 2009, דהיינו בתקופה שלאחר התיקון לחוק. לטענתו, התשלום ששולם לו בחודש מרץ היה בגין הפרשי שכר מחודשים קודמים בעוד שהנתבעים טענו כי התובע לא הגיע בשעות שטען ולמעשה דרש תשלום בגין שעות שלא עבד.
בפרשה זו הכריע בית הדין לטובת העובד בקבעו כדלקמן: "...ואולם בשום שלב משלבי הדיון לא הציגו הנתבעים רישום שעות לגבי אף אחד מחודשי העבודה, שמהם עולה כמה שעות עבד התובע, האם עבד ומתי החסיר. כאמור, על-פי חוק הנטל להוכיח כי התשלומים בוצעו כדין מוטל לפתחה של הנתבעת 1" (ההדגשה במקור).
ביה"ד חייב את המעסיקה בתשלום מלוא השכר המדויק עבור ימי עבודתו של התובע.
בית הדין ציין בהחלטתו כי בנסיבות העניין, נוכח העובדה כי זכאות התובע לשכר עבודה נובעת מכך שנטל הראייה מוטל על הנתבעת, הרי שיש מקום להעמיד את פיצויי ההלנה על הפרשי הצמדה וריבית בלבד.
הנה כי כן, מהערת בית הדין עולה בבירור כי החלטת בית הדין לטובת העובד לא הושתתה על הכרעה שיפוטית בדבר מהימנותן של ראיות פוזיטיביות שהוצגו בפניו, אלא נבעה אך ורק מכך שהמעסיקה לא עמדה בנטל הראייה שהועבר אליה לאור התיקון לחוק.
בדמ"ר 6075/09
8 הגיש עובד שהועסק בעבודות ניקיון בתחנת כיבוי אש, תביעה כנגד החברה המעסיקה לתשלום שכר עבודתו בחודש ספטמבר 2009. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קבע כי אמינה עליו טענת התובע, המגובה במסמך שנרשם בכתב ידו ולא נסתרה במסמך נגדי, כי הועסק בהיקף של 32 שעות עבודה. שוב, חזר בית הדין וציין כי בהתאם לתיקון לחוק, "הנטל על המעביד להוכיח את שעות העבודה של העובד, מקום שלא הוצג פנקס שעות עבודה." בנסיבות אלה, קיבל בית הדין את גרסת העובד הן לעניין גובה שכר העבודה לשעה ומספר שעות העבודה שביצע אצל הנתבעת והן לעניין גובה דמי הנסיעה המגיעים לו.
היפוך נטל הראיה:
במקרים בהם עמד המעביד בדרישות החוק לא היסס בית המשפט להטיל את נטל הראיה במלואו על העובד: בדמ"ר 1823/10
9 נדונה ונדחתה תביעתה של עובדת לתשלום שכר עבודה לחודש דצמבר 2009. ביה"ד חזר על מהות התיקון, קבע שהנטל להוכיח כי התובעת לא עבדה במרכז למחול בתקופה שבמחלוקת מוטל על המעסיקה הנתבעת, ככל שאין בידיה רישומי נוכחות של תקופת עבודתה של התובעת. אולם במקרה זה, הוכיחה הנתבעת את נוהל רישום ימי עבודתה של התובעת וכן של שעות העבודה בחודשים קודמים. משכך, בהתאם לסעיף 26ב(א) לחוק עובר הנטל אל התובעת להוכיח כי עבדה אצל הנתבעת במועדים מאוחרים לאלה המפורטים בדוחות הנוכחות. ביה"ד שוכנע כי דין התביעה בגין שכר עבודה להידחות משלא עלה בידי התובעת להוכיח שעבדה במהלך חודש 12/2009 ועל כן לא חייב את הנתבעת בתשלום כלשהו לתובעת.
סוף דבר
תיקון 24 לחוק הגנת השכר העלה לדרגת חקיקה ראשית את ההוראות שהיו נתונות לקביעת שר התמ"ת, עיגן בחוק הלכות חשובות שנקבעו בפסיקה, הביא למהפך של ממש במעמד העובד בבואו לתבוע את זכויותיו בבית הדין לעבודה על-ידי היפוך נטל ההוכחה, וקבע קנסות כבדים וסנקציות פליליות חמורות שיוטלו על מעסיק שיעבור על הוראות החוק, לרבות מאסר.
התיקון הינו רחב היקף ומשנה באופן מהותי את תלושי השכר של כלל המועסקים במשק. הוא סותם את הגולל על נוהג נפסד שרווח במשק עובר לתיקון, של העסקת עובדים בתנאי ניצול תחת הכסות של שכר גלובאלי, בעיקר במקומות העבודה הלא מאורגנים.
מסקירת פסיקת בתי הדין לאחר התיקון לחוק עולה כי בתי הדין השכילו ליישם את התיקון ולהטמיע אותו במערכת המשפט ביעילות מקסימאלית, על-מנת להבטיח את זכויות העובדים באשר הם. כאמור, במקרים רבים, החלטות בית הדין לאור התיקון מתבססות בעיקרן על כך שהמעסיק לא עמד בנטל הראייה שהועבר אליו לאור התיקון לחוק ולאו-דווקא על הכרעה לגופו של עניין על-פי ראיות פוזיטיביות.
עיקר עוצמת התיקון לחוק באה לידי ביטוי בהגנה על מאות אלפי עובדים במשק המשתכרים שכר מינימום. עובדים רבים מהם מועסקים באמצעות חברות כוח אדם ועובדים "סביב השעון" במשמרות ממושכות בעבודות כגון שמירה וניקיון. התיקון בא להבטיח כי עובדים אלה יוכלו לממש את זכויותיהם הקוגנטיות הבסיסיות על-פי חוקי המגן.
