למרבה הצער, בעשורים האחרונים הצליח הממסד בסיוע נדיב של התקשורת להוציא מהשיח הציבורי מלים הנגועות כאילו במחלה ממארת, כמו - "סוציאליזם", "סולידאריות חברתית", "הפרטה היא אסון" . רשימה זו נכתבת כתגובה להערת מגיבה העונה לשם שולה, המבהירה כי היא מזדהה עם מאבקם של צעירי המאהלים, אך בתגובתה למאמרי בטאה כאב לנוכח כשלון הסוציאליזם בברה"מ . לדבריה, כישלון זה מרפה ידיה להציב אלטרנטיבה סוציאליסטית במאבק הנוכחי . אני כאדם, הכואב את העיוותים הקשים מנשוא בהגשמת החזון הסוציאליסטי, ממשיך לראות את ההצדקה לקיומנו כחברה אך ורק במסגרת של חברה סוציאליסטית. אני רוצה בהקשר זה לשתף אותך, שולה המגיבה הנכבדה, וגם את הקוראים במחזה "מרק עוף עם שעורה" של המחזאי הבריטי יהודי, ארנולד ווסקר . ארנולד ווסקר כתב ארבעים מחזות. מחזה אחד שלו "המטבח" הועלה בתאטרון הבימה בשנים 1978-9. גיבוריו לרוב הם בני מעמד הפועלים המתמודדים עם קשיי הקיום. במחזה "מרק עוף עם שעורה" משרטט המחזאי קווים לדמותה של משפחת כהאן, משפחה יהודית מלונדון. ההורים שרה והארי, ילדיהם עדה ורוני חברים במפלגה הקומוניסטית בלונדון, משלבים בחייהם הצנועים עבודה קשה לשם קיום ופרנסת המשפחה עם הקדשת כל מרצם וזמנם להנחיל את רעיונות הסוציאליזם בחברה בה הם חיים. הם שותפים פעילים במאבקים פוליטיים בלונדון של שנות הארבעים עד שנות השמונים. המודעות לרעיונות של חברה סוציאליסטית ממלאת את כל חייהם הרעיוניים והרגשיים. על-אף הקשיים והאכזבות ממה שקרה בברה"מ. הגיבורה הראשית,האם שרה כהאן, נשארת זקופת קומה גם בזקנתה ואומרת לבן שיחה, המעורר בפניה אותן השאלות ,שהמגיבה שולה העלתה לכתובתי בנימה אוהדת וכואבת, וכך אומרת שרה כהאן - "כל חיי הקדשתי להגשמת חלום של בנית חברה, בה יש צדק חברתי (מזכיר משהו מחיינו פה ועכשיו) לחברה המבוססת על סולידאריות חברתית, לחברה שאין בה אין קטבים מעמדיים וניצול אדם ביבי אדם...". אחרי שהיא פורסת ברהיטות את כל משנתה הרעיונית היא מרעימה קולה לעבר בן שיחה - "אתה רוצה שאוותר בזקנתי על מאבק לאלטרנטיבה סוציאליסטית, האלטרנטיבה היחידה שמצדיקה קיום של חברה אנושית, חברה שיש בה אדנים של שוויון מעמדי... ". בהמשך שם המחזאי ארנולד ווסקר בפיה של הגיבורה שרה כהאן משפטים עם דוגמאות מהחיים , שחלק מהדוגמאות קשה לי לקבל , אבל אצטט אחת מהן - " ...אם חשמלאי שבא לתקן את הפקקים בביתי ושורף אותם, עלי לוותר על החשמל? עלי לחיות בחושך? כך בעיני נראה הסוציאליזם, נשרפו בו יותר מדי פקקים , אבל אני אקדיש את חיי למפלגה ולהגשמת החזון של בנית חברה סוציאליסטית". שרה כהאן בגילה המופלג ממשיכה בלהט בלתי נדלה לשלב בחייה עבודה מאומצת למען קיום המשפחה. היא גם מוצאת זמן להעשיר את נפשה במכמני אוצרות ארון הספרים היהודי - משלבת הגות בספר התנ"ך עם הגות בספרות מארכסיסטית . קשיי גיל ושלל מחויבויות לעבודת הקיום של המשפחה אינן מהוות עבורה מחסום למרץ, למחויבות ולהכרה שאל מול קורבנות החברה הקפיטליסטית, עלינו לפעול להגשמת חזון של חברה סוציאליסטית, והיא מוסיפה בנימת כאב "ללא כל ביטחון בהצלחתו בעתיד . אבל עלינו לאמץ את השכנוע , שהחיפוש אחרי חברה צודקת ושוויונית הוא הכרחי לרקמת החברה האנושית". שולה, באמתחתי ישנה גלריה עמוסה באנשים, שהקדישו ומקדישים חייהם למען כינונה של חברה סוציאליסטית. אני לוקח איתי בלבי את בת גילי (קצת יותר קשישה) שרה כהאן קומוניסטית יהודיה, גיבורת ההצגה "מרק עוף עם שעורה " כמופת לנחישות לפעול עד כמה שאני יכול להצבת אלטרנטיבה סוציאליסטית בחברה בה אני חי, במיוחד באלו הימים. ובכן, שולה יקירה, בגיחות המעטות שלי לשדרות רוטשילד, אני גאה להעמיד את הסוציאליזם כאלטרנטיבה. אישית אני עושה זאת מעט, אני שמח שישנם צעירים, שעושים זאת בהרבה יותר ממני עם אנרגיות של נעורים יפים. ואסיים במילותיה של שרה כהאן במחזה - "אני אמשיך לפעול למען סוציאליזם, לא כמודל הנבנה בשרירות כוחנית וכפוי על המציאות , אלא כתהליך של שינוי החברה ...". שולה , לתהליך הזה אני מתחבר . ולשם כך אני תורם במעט את תרומתי הצנועה.