בדרכי לפגוש את אחי, נקלעתי במוצ"ש (6/8/2011) לרחוב אבן גבירול, שלא בטובתי. הייתי עד להפגנה ההמונית שהשתוללה שם. באחת אחר חצות, בדרכי חזרה, עברתי שוב ליד הגחלת שעוד דלקה שם כשמסביבה הרמצים והאפר. מבט מפוכח: אתם בכיינים. לזה אתם טובים. לו הבנתם את משמעות הזוהמה שהותרתם אחריכם ברחוב, הייתם מבינים: שאתם בסך בכל עם מגעיל, זו צורתכם, מזה נמאס לכם - מעצמכם - ובצדק. כמות הנייר הקרוע המתגלגל ברחובות מייצג נאמנה את אופי העם הבכיין הזה. ראיתי מתנדבת אחת (בין מאות עוברים בדרך, שרים שירי פורקן) מתנועת נוער, שמתווכחת עם שני צעירים, מבקשת שיעזרו לה לפנות קצת מהזוהמה. היטב אני מכיר את המרירות שלה, לנוכח משימה כבירה (לנקות את רחובות הזוהמה) בעוד אין איש המוכן להשיט לה יד, אפילו לדקה. איתה היה, כמובן, פועל שחור (בכל המובנים), לבוש בווסט זוהר של עובדי עירייה, והיא קוראת לעבר הצעירים שמסרבים לנקות את עירם המטונפת: "מזל שיש איתי עובד מאריטריאה". שני צעדים משם (ממש שניים), אישה מבוגרת, עם מטאטא (אחד מהסטיקרים של ההפגנה, דבוק לשמלתה), מנסה להחזיר למדרכה (ליד ביתה, אני מקווה) קצת צלם רחוב, במדרכה ממול עוברים צעירים, שיר ממלא את גרונם "לביבי שלוש סטירות", הם אינם טורחים להעיף מבט בקשישה עם המטאטא. כעבור בלוק (השעה אחת אחר חצות), מתוך חלון פתוח שבקומה הראשונה, מוזיקה חיה, מחרישת אוזניים. באמת - כמה צעירים - פתחו את חלון הסלון כולו וניגנו בעצמה כזו, כך שנשמעו למרחק מספר רחובות (שמעתי אותם טוב בתור מוזיקת רקע לוויכוחי המתנדבת והצעירים הסרבנים). אולי יש בסביבה ילדה קטנה שמנסה להירדם? אולי הקשישה סיימה לטאטא את קטע המדרכה ורוצה לנוח? אולי מישהו רוצה לישון לקראת משמרת בוקר? אולי זה לא מעניין בכלל את אלו שעמדו בחלון הפתוח והשתינו רעש על שכניהם, כי ככה בא להם, ולאיש אין זכות לדרוש מהם התחשבות. הרגיל והמוכר, הכל-כך טיפוסי ומאפיין: בשדרות רוטשילד, אין צורך לעמוד ברמזור אדום, זו המלצה בלבד, כי עם כל הכבוד לחוקים - הם טובים רק כשהם מתאימים לנו. אולם זה כבר טריוויאלי, שקוף, מי שמחכה לירוק אינו אלא פראייר.

זו תמצית ההפגנה

מישהו אמר לישראלי שהוא פראייר. לא היה כזה סדין אדום לאף מטדור מול אף שור. ערכים חברתיים? הצחקתם אותי. צדק? אני זוכר את בני היל שאמר: "I'll buy that for a dollar!". אף ישראלי הגון לא יהיה מוכן שיגידו עליו פראייר, אפילו לא בתיאוריה.

• להתאמץ למצוא חניה מסודרת? אז בשביל מה יש כל כך הרבה מקום במעבר? (אבל יתלונן שהתנועה בחניה לא זזה).

• להוציא חשבונית על שיעור פרטי? מהההה? (אבל תתלונן שהמדינה לא משקיעה כסף בעזרה בדיור בלב תל אביב).

• לפנות את המושב באוטובוס לזקן? איזה? האיטי הזה שעקפתי כדי להיכנס לאוטובוס לפניו? זה שאני נוסע באוטובוס, זה לא מספיק הקרבה מצידי?

• מילואים... שתוק, הפעם באמת הגזמת! יש לי פטור מהצבא, כבר מאמצע הסדיר, הייתי פקיד במטבח שבוע שבוע, במשך שנה אמרתי לעובדים מחברת הקבלן מה לעשות ואיפה לנקות. אני את שלי תרמתי.

מבט במראה: מתי עשיתם משהו עבור מישהו אחר, מבלי שהכריחו אתכם?, צדק חברתי? סוציאליזם - ואם מסתבר שאתם מרוויחים מעל הממוצע, וכשיהיה סוציאליזם אז: (1) תקבלו פחות ו(2) תיאלצו לעבור לשכונת התקווה (שם ליד כל אלה, שבוא נגיד שהצבע של הילד שלהם דומה יותר לצבע של ההוא מאריטריאה שניקה את הרחוב, לא כמו של הבן הלבנבן היפיוף שלכם) או לכפר שלם (איפה שאין בית קפה נורמלי). אולי אתם מרגישים בטוחים, כי אם יהיה פה סוציאליזם, אז אתם, בתור עוסקים בעיתונות, כבר תוכלו להסתדר עם הפקידות ולא ישלחו אתכם לגולאג בשכונת שפירא. לדעתי, אם כבר גונבים, שיגנבו הטייקונים של הקפיטליזם ולא הפקידים של הסוציאליזם. אגב סוציאליזם, מתי לאחרונה, העלתם את השכר של המנקה שלכם, של עובד שלכם? מתי נתתם הנחה להורי הילד שאתם מלמדים שיעורים פרטיים?

צדק חברתי?

זה אתם, אלו שחושבים שקנו את החנות, על כל עובדיה, בגלל שקניתם שם חולצה. ויחד עם זה, לא מבינים מה הלקוחות הנודניקים שלכם בעבודה רוצים מכם. זה אתם, שלא תהיה לכם בעיה לשבת במקום שמעסיק עובדים זרים במטבח, בתנאי רעב, כל עוד חוסכים מכם את השקל שמגיע בסוף לביטוח הלאומי של מנקה הכלים. זה אתם, שפרצוף מיופייף מהטלוויזיה, יכתוב לכם בעיתון, "אחי העבדים" אתם פראיירים. ואתם, טיפשי עדר שכמוכם, לא תתאמצו להפעיל את הראש שלכם: מי מנצל אתכם? (מי מרוויח הון עתק מהפרסומות שהוא עושה, בזמן שלכם מגדילים עמלות בבנק - כדי לממן את הפרסומות שלו)?

צדק חברתי?

לא תחשבו קצת למה בעל עיתון, עשיר כקורח - חגורה שחורה בטייקונות, מגייס את כל אמצעי המדיה שברשותו לתמיכה בלתי מסויגת במאבק של אנשים שלא גומרים את החודש? אגב לא גומרים את החודש, ויתרתם פעם על ישיבה בבית קפה, כדי להרים טלפון לברר אם אפשר להתנדב בעזרה לנכים? (גם הנכים וגם אתם הייתם מרוויחים).

צדק חברתי?

יש לכם כח, אבל אתם עצלנים וכבדי תפישה. הכי נוח: שיגידו לכם שאתם לא אשמים, ימצאו את האשמים עבורכם. במקום להיות ביקורתיים כלפי המידע שאתם מקבלים, תבהו בטמטום בתוכניות התחקיר ולא תחשבו על הבדלי הסגנון שמסגלת לעצמה המראיינת ברדיו. אתם תקנו כל אשפה במחיר מופקע מכל אחד, ובלבד שלא תאלצו לחשוב ואולי לשנות הרגלים. שרק לא ידרשו ממך לחשוב.

צדק חברתי?

אז זהו, ששוב רימו אתכם, כי זה קל, כי אתם רוצים. בשביל צדק חברתי, לא צריך חקיקה. לא צריך ממשלה אחרת (או כלשהי). צדק חברתי, הוא בסך-הכל, שאתה ואת, כחלק מהחברה, תהיו צודקים (הנה: חברה, צודקים = צדק חברתי). צודקים זה לעמוד (כהולכי רגל) באור אדום. פשוט, מתחילים משם (לפחות, תחשבו על הדוגמה שאתם משמשים לילדים שחוצים את הכביש). אח"כ צדק חברתי זה שתסתכלו על האנשים שמסביב (קודם כל אנשים ואח"כ בלה בלה בלה....), אם אתם רוצים להיכנס לקניון ורואים מאבטח בכניסה (כן זה חלק מהאנשים ומהחברה) והמאבטח עומד בשמש ללא שמשיה, מזיע ומיובש, כנסו לקניון (אל תשכחו להודות למאבטח, שבדק לכם את התיק כהלכה, חייכו אליו, אל תזעיפו פנים), כתבו משהו להנהלת הקניון ואל תקנו שם דבר. צדק חברתי זה שחוץ מלהריע לזמר מפורסם שבא להזדהות (או ליחצן את עצמו) בהפגנה, גם תקנו את הדיסק שהוא יצר ולא תורידו את המוזיקה שלו כי לא בא לכם לשלם. מסתירים את האמת בעיתון? בעיתון מכבים את מחאת הקוטג' (צועקים ניצחון כשהיעדים טרם הושגו) כי המפרסמים לוחצים? אל תקנו את העיתון! יש לך כח, כל-כך פשוט להפעיל אותו, אחרי שהפעלת את הראש. בשביל צדק חברתי, כאן ועכשיו ומועיל לכולם, תהיו מעסיקים, לא מסוגלים להתאגד כדי לעשות טוב לעצמכם? אז הוכחתם את דברי, אתם טובים רק בשביל לבכות. אני לא באמת חושב שאתם רוצים צדק חברתי אמיתי. אתם רק רוצים שייתנו לכם יותר וייקחו מכם פחות (כי בשביל ההיפך, אתם לא צריכים להתבכיין). שלא תהיו פראיירים. רק שככה פשוט וישיר, לא ניתן (עדיין) להגיד את זה, בשביל זה יש סיסמא כמו "צדק חברתי" וכולם צריכים להבין לבד שאי הצדק הוא העוול שנגרם לכם ושעל שאר החברה לתת לכם.