|
האבחון הנכון של אוטם מוחי חריף בילדים, דורש שילוב של תסמינים קליניים והתאמה רדיולוגית. ככל הנראה על-רקע מודעות רפואית נמוכה לאפשרות הנ"ל בילדים, מעטים המקרים בהם מאובחן האוטם המוחי בטווח של עד שש שעות מהתהוותו, כאשר נתון זה נמצא נכון גם במספר מקרים אשר נבדקו במהלך אותו פרק זמן על-ידי נוירולוג ילדים.
אולם נמצא, כי כ-2/3 מהילדים אשר הופנו בחשד לאוטם מוחי למרכז רפואי שבו צוות מיומן בנושא (Stroke Team), אכן אובחנו כלוקים באוטם חריף וטופלו בהתאם. אמצעי אבחון מרכזי בנושא מלבד הבדיקה הנוירולוגית הינו הבדיקה בתהודה מגנטית (MRI).
חשוב לציין, כי עדיין קיימת בעיה קשה מבחינת זמינות מכשירי ה-MRI בעולם וכן בארץ, וכי לרוב נדרש להרדים את המטופל כדי למנוע תזוזות במהלך הבדיקה הארוכה יחסית, כאשר הדבר דורש שוב צוות רפואי הערוך בהתאם.
|
|
על-רקע מורכבות הטיפול, אך בעיקר עקב חוסר פרוטוקולים טיפוליים מקובלים בילדים, מרבית הפרוטוקולים הטיפוליים הנמצאים כעת בשימוש בילדים, "נגזרו" בעיקרם מפרוטוקולים מקבילים במבוגרים ועברו אשרור חלקי בלבד.
באופן כללי, ניתן לחלק את הטיפול באוטם מוחי לשתי קבוצות עיקריות: הטיפול החריף באוטם והטיפול ארוך הטווח האמור גם להוריד את הסיכוי להישנות האירועים.
מבחינת הטיפול החריף - מצטברות המלצות רבות לטיפול אגרסיבי בעליית חום הגוף לסיבותיו, שמירה על לחץ תוך-גולגלתי תקין, וכן הצורך לשמור על רמות סוכר בדם בגבולות הנורמה ככל שניתן. כמו-כן, מקובל טיפול אגרסיבי במזהמים שונים וזאת גם אם טרם זוהו בוודאות. כן מקובל טיפול בפרכוסים, שעלולים להופיע בעקבות התפתחות האוטם המוחי.
מבחינת הטיפול ארוך הטווח, גם כאן אין כל מוסכמות לגבי טיב ומשך הטיפול התרופתי המתאים לכל גורם. הפרוטוקול העיקרי שפורסם עד עתה וכולל גם המלצות לטיפול בילדים, נכתב ב-2008 על-ידי ה-American college of chest physicians ומתבסס בהמלצותיו על עבודות שפורסמו בנושא בעיקר במבוגרים.
|
|
מעבודות המצטברות בשנים האחרונות עולה, כי אוטם מוחי איסכמי ממקור עורקי בילדים מתברר כסיבה שכיחה למוות ולנכויות קשות בילדים שלקו באוטם. בעקבות ההתקדמות הניכרת בטכנולוגית הדמיה המוח הלא פולשנית והרגישות הרפואית היחסית המתגברת לאפשרות הנ"ל, מתגלים מקרים רבים יותר, גם בשלבים הראשונים של התהוות האוטם.
עדיין ארוכה הדרך לטיפול אופטימלי בנושא, כאשר עדיין מרבית הילדים אינם מאובחנים בפרק הזמן המקסימלי המאפשר טיפול דחוף באוטם, ואף אלו מאובחנים בפרק זמן של עד כשש שעות מתחילת האירוע, אינם מופנים לרוב בפרק הזמן הדרוש למרכזים הרפואיים היחודיים לכך, ששם היו יכולים בהתאם למצבם ולאבחון הנכון לקבל טיפול מתאים.
נתון זה, יחד עם הנתונים הקשים המראים את הפרוגנוזה העתידית הירודה ואחוזי הסיכוי הגבוהים לחזרת האוטם המוחי בילדים, מעלה שוב את הצורך הדחוף הקיים בהקמת צוותים רפואיים יעודים (Stroke Teams) בבתי החולים היכולים לתת מענה הולם לטיפול החריף המתמשך לו זקוקים החולים ומשפחותיהם באחד מהרגעים הרי הגורל מבחינתם.
|
|
מהם גורמי הסיכון ללקות באוטם מוחי בילדים
|
|
|
גורמי הסיכון להתפתחות אוטם מוחי בילדים שונים באופן מהותי מהגורמים במבוגרים, כאשר אותם גורמים ידועים כגון: יתר לחץ דם, עישון, סוכרת לא מאוזנת, רמת שומנים גבוה בדם, טרשת עורקים וכדומה, אינם בהכרח הגורמים השכיחים להתפתחות אוטם בילדים.
בין הסיבות המדווחות באוכלוסית הילדים בהקשר הזה ניתן למצוא ארטריופטיות מוחיות מסוגים שונים, מחלות לב מולדות, זיהומים נרכשים, חבלות ראש וצוואר, אנמיה חרמשית, מחלות גנטיות ומטבוליות ומחלות הגורמות לקרישיות יתר.
|
|
מהם המאפיינים של אוטם מוחי בילדים?
|
|
|
הסתמנות קלינית: חולשת פלג גוף חריפה (Acute Hemiparesis) נמצא כסממן העיקרי המאפיין אוטם איסכמי בילדים. ממצאים שכיחים נוספים שנמצאו כללו שינויים במצב ההכרה וחסרים נוירולוגים ממוקדים בהתאם לאותו אזור מוחי שנפגע.
ילדים צעירים יתאפיינו תחילה יותר בירידה במצב ההכרה והופעת תמונה קלינית של אנצפלופטיה, אולם גם אצלם בהמשך ניתן למצוא חסרים ממוקדים כפי שציינו קודם.
|
|
ממחקרים שפורסמו בשנים האחרונות עולה, כי שכיחות אירועי האוטמים המוחיים בילדים (איסכמי והמורגי) עומדת על 13-2.3 לכל 100,000 ילדים, לעומת שכיחות האירועים בילודים העומדת על מספר גבוה יותר של כ-1 על כל 5,000 לידות חי.
כמו-כן, נמצא כי כ-50% מהאירועים בילדים מוגדרים כאיסכמים וכי שכיחות האירועים גבוהה בזכרים ביחס לנקבות. כמו-כן, נמצא כי בילדים ממקור אפרו-אמריקני, שכיחות האירועים וסיבוכיה האפשריים, גבוה יותר ביחס לאוכלוסיות אחרות וזאת גם לאחר הורדת אחוז הילדים הגבוה עם אנמיה חרמשית שנמצאים בקרב אותה אוכלוסיה.
|
|
