בסוף שנת 2009 פיתח משרד המשפטים האמריקני גישה חדשה לסיכול המסחר העברייני בכלי נשק לאורך הגבול עם מקסיקו. המדיניות של מעצר עבריינים על כלי נשקם שותקה לטובת מדיניות של מתן היתר למעבר כלי נשק, מתוך כוונה לזהות את רשתות הפשע. הסוכנות המופקדת על חקירת ההברחה של טבק, אלכוהול וכלי נשק, פיתחה טכניקה של "זליגת כלי נשק". המשרד האזורי של הסוכנות בפניקס אריזונה בארצות הברית, איפשר לעבריינים ידועים להצטייד בכלי נשק שהושגו באורח בלתי חוקי ולהסתלק עמם, וזאת על-מנת לזהות באמצעות כלי הנשק את שאר חברי הרשת. השינוי בגישה היה על דעתם של כל הדרגים של משרד המשפטים עד לסוכנות בוושינגטון שהקימה גוף מיוחד למעקב הקרוי "קבוצת הסחר בכלי-נשק" או "כוח-משימה 7".
מאוחר יותר שונה שמו של כוח המשימה למבצע "מהיר ועצבני", היקפו גדל, והוא קיבל את אישורם של "כוח המשימה נגד עבריינות הסמים בחסות הפשע המאורגן", האף. בי. איי. ועוד סוכנויות שונות הקשורות לביטחון פנים (לא יאומן כמה סוכנויות יש).
הרעיון היה למצוא את הממשק שבין קנייני הקש בארה"ב לבין ארגוני הברחת הסמים במקסיקו. קנייני קש הם אזרחים בעלי רישיון חוקי לרכישת כלי נשק המעבירים אותם באורח בלתי חוקי לארגוני פשע. המבצע התבסס על שיתוף פעולה עם סוחרי נשק מורשים שמסרו את מספריהם הסידוריים של הרובים, ומעקב אחרי מספרים אלה בתפיסות של כלי נשק. ברובים לא הותקנו אמצעי מעקב יותר מתוחכמים. כלי הנשק כללו רובי קלשניקוב, רובי צלפים, ואקדחים למיניהם. במהלך מבצע "מהיר ועצבני" נערכו תצפיות על עסקות רכישה, מעקב אחרי הרוכשים, תצפיות על רוכשי משנה וצילום מקומות המסתור שאליהם הגיעו כלי הנשק ואוחסנו בהם.
מבחינת החוק, די היה בכל הפעולות הללו מרגע הרכישה ואילך, כדי להביא למעצר הרוכשים ולהחרמת הנשק. אלא שעל אפם וחמתם של מתנגדים רבים, סוכני-שטח בעיקר, איפשרה הסוכנות גם את העברת הנשק לפושעים שמעבר לגבול. הסוכנות ומשרד המשפטים ביקשו לדעת להיכן יגיעו אותם רובים, ולכן מנעו מעצרים ואכיפה של החוק הקיים. כלי נשק שנאספו בזירת פשע זוהו על-פי מספריהם הסידוריים, וכך היו אמורים לסייע במלחמה נגד ארגוני הפשע. אלא שבדרך ירו הרובים הללו והרגו אנשים, והיו מן הגורמים העיקריים לזינוק הדרמטי במספר הנרצחים במלחמות ארגוני הפשע על השליטה בסחר הסמים. הקשר שבין אספקתם של כלי נשק רבי עוצמה ובין העלייה במספר הנרצחים אינו נתון בוויכוח.
גם הסוכנים בשטח וגם סוחרי הנשק המורשים הביעו את חששותיהם מפני המהלך. אלא שראשי הסוכנות לא שעו להם, וכפו עליהם לשתף פעולה עם הפשע, בטענה שמדובר בהוראות מגבוה. הם הפיגו את חששותיהם של הסוחרים בהבטחה שהרובים מצויים במעקב צמוד שימנע את נפילתם לידיים הבלתי נכונות. דא עקא שהמטרה של פירוק ארגוני הפשע לא הושגה, אפילו לא במעט. חודשים רבים לאחר תחילת מבצע "מהיר ועצבני" הובאו רק 20 קנייני-קש בפני שופט, וגם אלה רק לאחר שאחד מאותם רובים היה מעורב ברצח איש משמר הגבול בריאן טרי.
עם התפוצצות הפרשה, ניסו משרד המשפטים והסוכנות לבקרת כלי נשק להתנער מאחריותם באמצעות פרשנות משפטית משונה. הם טענו כי "זליגת כלי נשק" משמעותה מוגבלת למצב שבו סוכן, בכבודו ובעצמו ובכוונת מכוון, מוסר את הנשק לקניין בלתי חוקי. אלא שמתברר כי הסוכנות איפשרה רכישה וזליגה גם כאשר ידעו בוודאות מוחלטת כי אותם קניינים כבר העבירו בעבר נשק לארגוני הפשע.
סוכנים שהתריעו - הוטרדו ונענשו. מותו של איש משמר הגבול בריאן טרי דרבן אומנם את ראשי הסוכנות ואת משרד המשפטים לעצור חלק קטן מן הקניינים, אך רק התערבותו של הקונגרס מנעה את המשך המבצע לאספקת נשק לפושעים. מספר הנרצחים עקב אספקה זו בצד המקסיקני של הגבול אינו ידוע. מה שכן ידוע הוא כי המספרים הם עצומים: אלף נרצחים בחצי שנה רק בסיודד חוארז, אחת הערים הנושקות לגבול האמריקני, ואילו על-פי הערכה זהירה המבוססת על דוחות רשמיים של ממשלת מקסיקו, מדובר בין 35 ל-42 אלף נרצחים במקסיקו בארבע שנים. לא מעט מרציחות אלה קשורות בהברחות נשק מארה"ב. יתר על כן, משטרת מקסיקו ספגה אבדות כה רבות במלחמתה נגד ארגוני הפשע, שתחנות משטרה שלמות בערים בצפון מקסיקו נסגרו בשל התפטרות המונית של השוטרים - אלה שעדיין לא עברו לצד הפושעים תמורת שוחד ושלמונים.
מקסיקו - לבנון - אש"ף
לכאורה, מדובר במערכת ביטחון-פנים שיצאה מדעתה. אספקת נשק מסודרת לארגוני פשע המשתמשים בטרור להשגת מטרותיהם, תחת עינו הפקוחה של משרד המשפטים, היא דבר והיפוכו, ועשיית חוכא ואיטלולא משלטון החוק על-ידי אלה המופקדים על שמירתו. שכן חיזוקם של הקרטלים בנשק רב משמעותה הגדלת ההיקף של הברחות הסמים לתוך ארה"ב, ופגיעה ישירה במלחמה על הסמים שעליה הכריז ב-1971 הנשיא האמריקני ריצ'רד ניקסון. הרעיון כי ממשלת ארה"ב תהיה למעשה ספקית הנשק העיקרית של ארגוני רצח וטרור הוא הזוי, ודי בו כדי להחלישה באופן ניכר - אלא אם בראשה עומד חביב התקשורת
ברק אובמה. אז התקשורת ממלאת פיה מים.היא קוברת פרשה מזוויעה שכזו בדפיו אחרונים של העיתון ומעלימה אותה לחלוטין מאתרי התקשורת האלקטורנית הממוסדת. גם ועדת חקירה של הקונגרס החושפת את הזוועה במלוא מערומיה אינה זוכה להתייחסות ראוייה. הרשו לי להמר, כי אם הייתה מתחוללת השערוריה בתקופת שלטונם של
ג'ורג' בוש ודיק צ’ייני, הייתה התקשורת נועצת בסיפור את מלתעותיה כאריה בטרפו.
אלא שבהשוואה לישראל, אמריקה המוכרת ביודעין אלפי כלי נשק לארגוני פשע וטרור היא טלית שכולה תכלת. חיפוש קצר בגוגל למשפט "רובים לרשות הפלשתינית" מעלה 29,600 קישוריות. ynet מדווח ביולי 2007 על 3 משאיות ירדניות המגיעות למוקטעה ביריחו ופורקות אלפי רובים. שלוש אלו היו רק חלק ממשלוח של 12 משאיות נושאות כלי נשק לרשות. זאת למרות שאבו-עביר, הדובר של ועדות ההתנגדות העממית, הזהיר כי כפי שכלי הנשק שהגיעו בעבר לרצועת עזה נפלו בסופו של דבר בידי ארגוני ההתנגדות הפלשתינים, כך יקרה גם לנשק המגיע כעת ליהודה ושומרון. "מדובר בהחלטה מדינית שחלקנו בה עוסק בתיאום", אמר גורם צבאי. יש לציין כי עמדתה של מערכת הביטחון בנושא הייתה חיובית, ובדיונים שנערכו בנושא העריכו גורמי ביטחון כי חיזוק הגורמים המתונים ברשות, לרבות העברת נשק, מסייעת לאינטרס הישראלי. מדובר בכלי נשק שנועדו לחזק את מנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית, שאינה אלא ארגון הפשע מן הגדולים בעולם.
ואם בארה"ב מאפשרים זליגה של רובי סער ורובי צלפים לארגוני פשע, הרי שבישראל ממש מוסרים, באורח אקטיבי, לידי ארגונים אלה שריוניות עם מקלעים. לכאורה, נשק זה נמסר לידיים אחראיות שימנעו זליגה לארגוני פשע אף יותר קטלניים, אלא שלמעשה מאפשרים לראשי ארגוני הפשע להבריח מקלעים כבדים הלאה. כך מתברר כי מסוקי צה"ל ספגו אש מקלעים כבדים שהועברו לרצועת עזה במסוקו של יושב-ראש ארגון הפשע הקרוי אש"ף. כי במציאות, מקבלי המשכורות של הרש"פ ביום הם חברי ארגוני פשע ג'יהאדי בלילה, וקורבנותיהם הם ישראלים שנקלעים לטווח האש שלהם, או ערבים תמימים שניתן לסחוט באיומים ולרצוח בטענות של שיתוף פעולה עם שלטון החוק הישראלי.
כמו במקסיקו, קורבנות האווילות של מערכת החוק וביטחון הפנים הם האזרחים התמימים. באוגוסט 2008 הגישו שארי משפחת שלום תביעה נגד מדינת ישראל בדמות הגברת לבני והאדון בר-און (שרת החוץ ושר האוצר) לפיצויים על הנזק שנגרם להם מרציחתם של בני משפחתם בירי מנשק אוטומטי שארע ב-2001. הרצח, שעבורו שילם מוסטפא ברגותי, אחד המנהיגים של ארגון הפשע, 500 דולר לשלושת המרצחים האחרים, התבצע ברובה MP-5, שסופק לארגון הפשע אש"ף בידיעתה של ממשלת ישראל וזלג לארגון פשע "תנזים" שהוא חלק מובנה של אותו אש"ף, ביחד עם רובי סער מסוג קלשניקוב שגם הם סופקו בזמנים שונים לאותו ארגון פשע ידוע.
כמו בארגוני הפשע מקסיקו, מטרתו העיקרית של אש"ף היא השתלטות על טריטוריה נרחבת, שתאפשר לו התרחבות נוספת של פעולות הפשע המאורגן הכוללות סחיטה באיומים, גניבת כלי רכב, פגיעה ברכוש והכפפת האוכלוסיה למשטר אימים. דומה ללבנון, שבה הגיע ארגון פשע - חיזבאללה - למעמד של שותף עיקרי בממשלה, על-אף שרצח את ראש הממשלה שהתנגד להשתלטות הארגון על ארצו. ההקבלה לבנון-אש"ף-מקסיקו אינה שלי, אלא של מומחה אמריקני לטרור שכך רואה את מהלך העניינים. הגרוע מכל הוא שהתקשורת, הן פה והן בארה"ב, מטעמים של העדפות פוליטיות, מועלת בתפקידה כשומרת על הדמוקרטיה, ובכך אינה אלא שותפה לפשע של הפקרת האזרח למשיסת ארגוני הפשע. כך, הסיפור של העברת אלפי כלי נשק לארגון טרור רצח ופשע לא קיבל הד מיוחד - לא בארה"ב ולא בארץ - ואת המחיר משלם היום וישלם מחר הציבור המהווה יעד לכל אותם כלי נשק ותחמושת למכביר.
לכאורה, סיפור חימושם של הקרטלים המקסיקנים היה צריך להביא לפיטוריו של שר המשפטים האמריקני, ואפילו למהלך של העברת אובמה מתפקידו. לכאורה, חימושו המסיבי של אש"ף ודרכו של חמאס (וכיום אין ספק שמדובר באותה הידרה בעלת שני ראשים לפחות), היה אמור להביא לנפילתה של ממשלת אולמרט. האמת העצובה היא ששיקולים פוליטיים מכסים על כל פשע, על אלפי נרצחים, והציבור השותק אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיים.
