מה שקורה בבריטניה בימים האחרונים, ובעיקר בלילות, היה כתוב על הקיר כבר לפני תקופה ארוכה. הבריטים חשבו שאפשר להקים על האי שלהם חברה רב-תרבותית שתאפשר לתרבויות שונות לחיות זו בצד זו. כשכל אחת מהן שומרת על מאפייניה ומתנהגת על-פי כלליה, מנהגיה ומסורותיה.
בשלושת העשורים האחרונים, אליטות פוסט-מודרניסטיות של בריטים עוררו בקרב עמן רגשי אשמה על מאות שנים של קולוניאליזם חזירי ועל ניצול אכזרי של העמים הילידים.
מתוך רצון לכפר על פשעיהם, פתחו הבריטים את שערי ארצם במידה כמעט בלתי מבוקרת לפני מהגרים מארצות באפריקה ובאסיה שבריטניה שלטה בהן בעבר. כך היגרו אליה מיליוני זרים מהודו, מתימן, מקניה, מטנזניה, מסומליה ומארצות אחרות.
אבל בניגוד לתיאוריות היפות, רובם לא הפכו לבריטים. המבוגרים שהגיעו מהארצות ההן, על-אף שלא נקלטו חברתית, חיים בתחושת תודה לחברה הבריטית על שהעניקה להם מקלט, גג, אוכל, תעסוקה ומרפא, והם בדרך כלל שקטים ומקבלים כל דבר. זיכרון המולדת וצרותיה הפך בעבור המהגרים הללו את שכונות העוני בפרברי לונדון וליברפול לגן עדן עלי אדמות.
הבעיה מתחילה עם בני המהגרים, אלה שנולדו בבריטניה. הם סיימו בתי ספר ממשלתיים שבהם למדו שכל האזרחים שווים. האנגלית שבפיהם מושלמת. אך כאשר הם פונים לשוק העבודה, הם מגלים שצבע עורם הכהה מהווה מחסום בפני קבלה לעבודה על-פי כישוריהם. אם איתרע מזלו של בן המהגרים ושמו מוחמד או מוסטפה, הוא מגלה שעומד לפניו מחסום נוסף - המחסום הדתי.
הדברים מוקצנים כשמדובר בקבלה לקלאב המקומי, וחמור יותר כשמתברר לבן המהגרים שהבנות הבריטיות אינן ששות לקבל אותו כחבר או כשותף לחיים. לאחר כמה שנים של ניסיונות להתדפק על דלתותיה של החברה, מגלה בן המהגרים שהמולדת - ומבחינתו אין לו ארץ אחרת - לא ממש רוצה אותו, אבל גם בית ההורים אינו מקום שמתאים לו, כי הצעיר הוא יציר התרבות והחינוך בבריטניה, ואילו בבית הוריו עדיין מדברים ערבית, אורדו או סוואהילית. הוא מְפתח תסכולים וכעס על תקוותיו הנכזבות להתקבל כבריטי, וגם זעם על התרסקות חלומותיו לעלות בסולם החברתי אל קרקע המציאות.
חלק מבני המהגרים המוסלמים מחפשים חיק חם שיחבק אותם וקורת גג חברתית שתקבל אותם, והם מוצאים את מבוקשם במסגד. האימאם מקבל שם כל אחד בסבר פנים יפות, בחיוך, ואם צריך גם בקערת מרק חם. ההתקרבות לאיסלאם פוקחת את עיני הצעיר לראות בעין רעה מאוד את המתירנות המינית, את החמדנות הכלכלית ואת העליונות הגזענית של החברה המקיפה אותו, והוא מפתח כלפיה רגשות שנאה ורצון "לשרוף את המועדון" שלא קיבל אותו אל שעריו. במקרים קשים הוא הופך לג'יהאדיסט ויוצא להילחם ב"כופרים" שבאפגניסטן, בעירק או ב"פלשתין". זוכרים את הפיגוע במייק'ס פלייס בתל אביב בסוף אפריל 2003? עשו אותו שני אזרחים בריטים ממוצא פקיסטני, וכך גם את הפיגועים בלונדון ביולי 2007.
