במאמר הקודם סקרנו את הכשלים של מערכת החינוך. ננסה במאמר הנוכחי להציע פתרונות אפשריים שיקדמו את המערכת. ראוי, מראש, להדגיש שאלה אינם הפתרונות כולם וודאי לא הטובים ביותר. יחד עם זאת, אלה פתרונות הנראים חיוניים כדי להוציא את המערכת מן הבוץ, אולי אפילו לבנות מחדש לאחר שקרסה.

בגרות דיפרנציאלית

שורש הרע ממנו צמחו רבות מהתופעות השליליות נעוץ בריצה המטורפת אחר זכאות לבגרות. טענו, ואנו חוזרים וטוענים, שאין כל אפשרות ריאלית שכול תלמידי ישראל יסיימו את בית הספר כאשר בידם זכאות לתעודת בגרות מלאה. כדי למנוע עוגמת נפש איומה, הוצאות כספיות המרקיעות שמיים הנשפכות אל הים, יש להנהיג תעודות בגרות אלטרנטיביות המותאמות לצרכי התלמידים לאחר שהובחנו נטיותיהם הלימודיות. לא כול בוגרי בתי הספר מכוונים ללימודים באוניברסיטאות או מוסדות על-תיכוניים אחרים. זיהוי רצונותיהם של התלמידים בשלבים מוקדמים מאוד יכול להביא להכוונתם לאותם מסלולים לימודיים שאינם מעניקים תעודות בגרות המוכרות כיום אלא תעודות שתסייענה להם בהמשך בצורה יעילה מאוד. אלה אשר רוצים ומסוגלים ללמוד במסלולים עיוניים, יעשו זאת וזכאותם לתעודת בגרות תהיה פתח להמשך לימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה. תעודת בגרות מסוג אחר יכולה להיות נחלתם של אלה אשר מבקשים ללמוד לימודים טכנולוגיים או אחרים וכישוריהם מאפשרים זאת. אין כל טעם להעמיס על תלמידים שכישוריהם אינם עיוניים או שרצונם איננו ללמוד במוסד עיוני להשכלה גבוהה, שעות על גבי שעות במקצועות לתלמידים מסוימים, בלתי רלוונטיים לעתידם. גם אם מקבלים את ההנחה שכול תלמידי ישראל חייבים ללמוד מקצועות ליבה, הרי שאין כול הגיון שכולם ילמדו אותו מספר שעות וייבחנו באותן בחינות בגרות שאלה מן המסלול העיוני יעשו זאת. המציאות הוכיחה שהשיטה הישנה אינה עובדת. זאת ועוד: מחקר מעמיק יוכיח שגם אם תלמידים בעלי נטיות לימודיות שונות מאלה העיוניים, גם אם הם מסיימים ותעודת בגרות מצויה בידם, היא אינה מספקת כדי להמשיך ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה. יש להכיר גם בעובדה שלא כול תלמידי ישראל מסוגלים או שאינם רוצים ללמוד במסלולים לבגרות. לאלה יש לדאוג הכי הרבה וללמדם מקצועות שיש בהם כדי לקדם אותן ולאפשר להם ניידות חברתית. תקצובם של אלה חייב להיות שונה תוך שימת דגש על הצרכים המיוחדים שלהם. הכשרתם המקצועית חייבת להיות במסגרות בלתי פורמאליות. לדוגמה, אלה הרוצים ללמוד מקצועות טכנולוגיים אינם חייבים להתנסות מעשית בתוך כותלי בית הספר אלא באותם מקומות חוץ - בית ספריים המעניקים את ההכשרה המעולה ביותר. אלקטרוניקה, חשבונאות, ספרות, מחשבים וכד' ניתן להתנסות מעשית במפעלים מתקדמים ביותר, במוסדות פיננסיים, במוסכים או משרדים של רואי חשבון וכד'. הכשרתם המקצועית תהיה הטובה ביותר ולא כפי שקיימת כיום. כך יצאו תלמידים כשבידיהם מקצוע מכובד.

קידום המצוינות ולא הבינוניות ומטה

הסברנו במאמר הקודם שהמציאות הנוכחית מאלצת את כולם להתיישר באמצע או אפילו למטה מבחינת ההישגים ואיכות ההוראה. גם כאן יש לבצע שינוי מהותי. יש לעודד יותר ויותר תלמידים לשאוף למצוינות, הן בכול אחד מן המסלולים השונים שהוזכרו לעיל. מצוינות אינה ניסיון לקדם תלמיד חלש באמצעים מלאכותיים. תלמידים חלשים חייבים לזכות במלוא תשומת הלב של המערכת מבלי לסתות ולטעת בהם תקוות שווא. מאידך, יש לקדם מאוד את התלמידים בעלי הפוטנציאל הגבוה ושרוצים ללמוד. הקצאת שעות אינה מספקת אלא חייבים לעודד זאת באמצעות תגמולים שונים.

שינוי מבני

בעידן הנוכחי, אין כל טעם לדבוק במבנה הפיזי של בית הספר הקיים כיום. לימודי ספרות, היסטוריה, גיאוגרפיה וכולי ניתן בהחלט ללמוד בספריות העירוניות שממילא אינן מאוכלסות למדי, בלשון המעטה. יותר נעים ללמוד בסביבה בלתי פורמאלית, כאשר הכול נמצא על המדף או במחשבים. כך, ניתן ללמוד מעבד פיזיקה או כימיה וביולוגיה במסגרת מעבדות משוכללות של בתי חולים, מפעלים כימיים. התנסות במחשבים יכולה להיעשות בחברות ההייטק. רק במסגרות אלה ניתן יהיה להכשיר את התלמידים ולהקנות להם את הידע המתקדם ביותר ולא במעבדות מעופשות וישנות בנות 30 - 40 שנה. העלויות תהיינה קטנות באופן משמעותי ביותר מאשר כיום.

הנהגת משמעת ברזל וביטול המעורבות של גורמים חיצוניים

תנאי בעל יעבור לסביבה לימודית מתאימה ויכולת למצות את הפוטנציאל הוא הנהגת משמעת ברזל. אפשרי לעשות זאת אם כול הגורמים יתגייסו לכך. אין להירתע מלעשות זאת כי אחרת אין כול משמעות לצעדים האחרים. אפס סובלנות כלפי בעיות משמעת יוביל לאווירה לימודית ראויה. מערכת החינוך נגועה בהתערבות פוליטית איומה. מי שרוצה מערכת חינוך ראויה לשמה, חייב לסייע בנטרול הפוליטיקה. וועדות ציבוריות בלתי תלויות פוליטית, שבראשן יעמדו שופטים בדימוס ויהיו בהן חברים בכול מגזרי הקהילה, הן יהיו מוסמכות לאשר מינויים של בעלי תפקידים, לאשר תקצוב מתאים, לדון בבעיות ולפותרן יחד עם צוות בתי הספר. לא ראשי ערים ופוליטיקאים צריכים לקבוע לגבי בתי הספר אלא אנשי מקצוע. לכול בית ספר חייב להיות דירקטוריון חיצוני הפועל לגיוסם של משאבים , לקשר עם הציבור, לסיוע בפתרון בעיות מול משרדי הממשלה השונים שיש להם יד ורגל במערכת החינוך.

מורים, תלמידים והורים

בין שלושת הגורמים הללו חייב להתקיים דו - שיח מתמיד כאשר אחדות המטרה ברורה לכול. שיתוף פעולה כן; מעורבות כן; התערבות לא! ככל שיותר הורים ייטלו חלק בעשייה החינוכית, כך ייטב. יחד עם זאת, יש לעקור מן השורש את ההתערבות הגסה הקיימת כיום מצד הורים ומיני פוליטרוקים אחרים, כולל התערבות בתכני הלימוד.

הכשרת מורים וקידום מעמדם

מורים מושפלים ומאוימים לעולם לא יתנו את התפוקה המבוקשת מהם. יש לדאוג להעצמת מעמדם, ונדמה שארגוני המורים מתחילים ללכת בכיוון הנכון. וודאי ישי מקום לעוד צעדים רבים. גם הכשרתם של המורים חייבת לעבור שינוי על-ידי יתר התמקצעות, הפיכת מקצוע ההוראה לפרופסיה, עם כל המשתמע מכך. כמובן שגם התגמול חייב להיות בהתא. אלה מקצת מן הצעדים הנחוצים לתיקון מערכת החינוך הקיימת או הרמתה מהריסותיה. וודאי שיש עוד צעדים רבים אך המקום צר מלהכיל את כולם. אם נתחיל במה שנכתב לעיל, וודאי שרעיונות נוספים, טובים ויעילים, יבוא בהמשך. מה שבטוח הוא שהמצב הקיים הוא בלתי נסבל ונוראי. אל נשכח שהמדובר במערכת החשובה ביותר, בלעדיה גם התחומים האחרים יפגעו קשות, כולל הביטחון הלאומי.