שוב נורו שתי רקטות גראד על באר שבע, ולשמחת כולנו לא היו נפגעים. לאחר הצלחות היירוט של מערכת "כיפת ברזל" לפני כמה חודשים נדם קולם של מבקרי המערכת לכאורה. ומדוע לכאורה, כי בין מבקרי המערכת היו רבים שטענו כי הטכנולוגיה ראויה לכל שבח גם ברמה העולמית. אבל הבעיה עם "כיפת ברזל" אינה טכנולוגית בעיקרה אלא יכולת הצבא להצטייד בכמות מערכות מספקת כדי לנטרל את האיום ובכמות מיירטים בעת התקפה מסיבית על ישראל בגלל עלותם. אם נתבונן לאחור נראה כי במשך החודשים שהמערכת הייתה בהם פעילה נורו רקטות על יישובי הדרום ללא יירוטים, והסיבה שהסוללה היחידה או השתיים הוצבו הייתה הגנה על בסיסי צה"ל. רק לחץ ציבורי מתמשך הוביל את מערכת הביטחון להזיז את מיקום הטילים למקום ממנו יוכלו להגן על היישובים. באותם חודשים שהמערכת הייתה במקומה בדרום, אכן היא הצליחה ליירט בהצלחה רבה רקטות מסוגים שונים שנורו על יישובי הדרום כולל אשקלון. זמן מה לאחר מכן הועברה מערכת "כיפת ברזל" לבחינה מבצעית בצפון ושוב נותר הדרום חשוף לרקטות. זו בדיוק הייתה הטענה של המבקרים. אין בידי צה"ל מספיק כסף כדי לרכוש כמויות מספקות של סוללות "כיפת ברזל" כדי לנטרל את האיום. אם תוצב מערכת או שתיים בצפון, הדרום יהיה חשוף ואם יוצבו הסוללות בדרום הצפון יהיה חשוף. מדיווחים שונים בתקשורת עולה כי יש צורך בהצטיידות של כשנים עשר עד ארבע עשר סוללות כדי לנטרל את האיום וייקח זמן רב עד שסכומים אלה יוקצו בטח בתקופה של צמצומים בגלל הדרישה הלגיטימית של תנועת הצדק החברתי שבאה משכבות רבות בציבור. המבקרים בזמנו הצביעו על אפשרויות אחרות לצמצמם את האיום על היישובים, אפשרויות שחלקן מבוססות על רכש של נשק אמריקני וחלקם על טכנולוגיות שפיתוחן הופסק בגלל קוצר רואי של מנהיגים. טוב היה אם גם בעיתות רגיעה יחסית ילמדו הלקחים ואולי בעתיד גם יקשיבו לביקורת עניינית שהצעות בצידה. החכמה אינה מצויה בלעדית בצד אחד של המפה.