מבנים הרוסים, חלקם במצב רעוע ובסכנת קריסה, ערימות פסולת, בעיקר פסולת בניין בהיקף של מאות רבות של טונות, שברי גגות אזבסט, חלונות מנופצים ושברי זכוכית סביבם, בורות ושדות קוצים בגובה רב. זה המחזה שנגלה לעיני שעה שסיירתי השבוע בשטח בו שכן בסיס חימוש מש"א (מרכז שיקום אחזקה) של צה"ל, סמוך לצומת בית דגן. הבסיס שימש במשך 40 שנה כבסיס לייצור ולתחזוקת חלפים וכלים צבאיים. הוא פונה על-ידי צה"ל עוד לפני עשר שנים ומאז עומד הוא נטוש, שומם ומוזנח. הוא פרוץ בעיקר מצידו הדרומי ומהווה סכנה לנכנסים לשטחו. כל מי שרוצה, יכול להיכנס לשטח הבסיס בצורה חופשית כאוות נפשו. תושבים באזור יודעים לספר על ילדים ובני נוער מיישובי הסביבה הנוהגים להיכנס ולשחק בשטח הבסיס, ולאור המצב המתואר בתחילת הכתבה הם בהחלט עלולים להיפגע. סיירתי בשטח הבסיס הגדול (כ-90 דונם) למעלה ממחצית השעה ולא נתקלתי בנפש חיה. במקום כ-20 מבנים מסוגים שונים, חלקם במצב הרוס, ללא גגות וללא חלונות, וחלקם (הקטן) במצב סביר יותר. בין המבנים פזורות ערימות גדולות של פסולת בניין (ראה בתצלומים) וכן שברי גגות אזבסט, שהוא כידוע יותר מחשוד כמסרטן. לא צריך להיות זואולוג כדי להבין שהמבנים הנטושים וערימות פסולת הבניין הנמצאות במקום כבר שנים מהווים חממה לנחשים, עכברושים וזוחלים אחרים למיניהם. נדהמתי מגודל העזובה וההזנחה ומכמות פסולת הבניין הגדולה שנותרה לאחר פינוי הבסיס. המקום מזכיר במידה רבה עיר לאחר שהופצצה. אין ספק כי מדובר במפגע אקולוגי ותברואתי משמעותי, ולא ברור לי איך נותנים למצב זה להימשך שנים, אולי כי יש חומה גבוה מצדו המזרחי של שטח הבסיס והעוברים בכביש אור יהודה-בית דגן בואכה צומת בית דגן, לא מבחינים בהרס הניכר ובערימות הפסולת הגדולות. חשש לזיהום מי תהום ואם לא די בכך, קיים בבסיס מש"א בית דגן מפגע סביבתי חמור יותר: קרקע הבסיס שפעל, כאמור, במשך 40 שנה, מזוהמת כתוצאה משימוש במשך שנים בחומרים כימיקליים, מתכות כבדות, צבעים, ושפיכת דלקים ושמנים, וכל זאת ללא אמצעי הגנה נאותים. ואכן, בסיור שערכתי בשטח הבסיס, הרחתי בריח חזק של דלקים שעדיין קיים. במרס 2009 פרסם המשרד להגנת הסביבה את רשימת 20 האתרים בהם קיים חשד סביר לזיהומי קרקע חמורים, שמקורם בזיהום תעשייתי. בסיס מש"א בית דגן דורג במקום העשירי ברשימה זו. מומחי המשרד הביעו חשש שהזיהום יחלחל לעומק הקרקע ויזהם את מי התהום והמליצו על טיפול ופינוי מיידי. לא ידוע אם טיפול כזה נעשה. אני, במקום תושבי בית דגן ומושב משמר-השבעה הסמוכים לבסיס, לא הייתי שאנן, כי ייתכן שהזיהום הגיע או עלול להגיע לביתם בעתיד. מי אחראי ומי יטפל? ההזנחה המתמשכת במשך שנים וגם כיום בכל הנוגע לטיפול במפגעים האקולוגיים, הסביבתיים והתברואתיים בבסיס מש"א בבית דגן, נעוצה אולי בעובדה כי אין כתובת אחת ברורה לטיפול בעניין, ואפרט: שטח הבסיס נמצא בתחום שיפוט המועצה האזורית עמק לוד. השטח בתהליך העברת בעלות ממשרד הביטחון למינהל מקרקעי ישראל. ייתכן שההעברה הושלמה, כך שלמעשה אין כתובת מוסמכת אחת לגבי אחריות למצב והטיפול במפגעים מתעכב. עודד גלעד, מרכז פסולת בניין במחוז המרכז של המשרד להגנת הסביבה, אומר לי להפתעתי, כי לא שמע או מכיר את נושא בסיס מש"א בבית דגן. "אני מספר חודשים בתפקיד", הוא מתנצל. "אבדוק את עניין פסולת הבניין במקום", אמר. קורא אני לשר להגנת הסביבה או לנציגיו, וכן לפעילי ולארגוני סביבה, להגיע לבסיס ולראות במו עיניהם את החרפה שנמשכת שנים. המילה "חרפה" הולמת ביותר את המצב ואולי כך יזוזו דברים, אנו נעקוב ונעדכן. עיקר הפסולת וההרס מתרכזים בדרום ובמרכז שטח הבסיס. בחלק הצפוני קיימים מבנים שלפי סגנון ואדריכלות בנייתם נבנו בתקופת המנדט ואולי קודם לכן. ראוי שנציגי המועצה לשימור אתרי מורשת יגיעו אף הם למקום כדי לבדוק הרקע ההיסטורי של המבנים והמקום. ייתכן שהמבנים ראויים לתיעוד ולשימור, אבל עליהם למהר מחשש להריסת המבנים.