אימא של מצנע: הוא לא מתאים

עמרם מצנע ועמיר פרץ ניסו ונכשלו. אראל מרגלית רוצה להיבחר לכנסת. כדי לזכות בחשיפה, הוא מתמודד על ראשות העבודה. כסף לא מהווה בעיה. בוז'י היה שר בינוני שנושא על גבו דבשת מוסרית, ושלי יחימוביץ' מביאה איתה להתמודדות משהו שעוד לא היה. אני בעד שלי. בטרם יגידו מתפקדי העבודה את דברם, אביא בסדרת מאמרים נימוקי וידאו להתנגדותי למתמודדים הגברים, ולתמיכתי בשלי יחימוביץ' (למרות שאני חולק עליה לאורך ולרוחב). הראשון - עמרם מצנע. הוא מתראיין הרבה. ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונים. התחושה הראשית - האיש סומך רק על דבר אחד: זיכרונו הקצר של הציבור. זה לא ממש חשוב מה אומר מצנע לפני הפריימריז. אומר רק זאת: יועצי התקשורת של (כמעט) כל המועמדים, מדריכים אותם לכייל את המסרים לכתובת ממוקדת - האוזן של המצביעים שגורל ההתמודדות נתון בידיהם. זה מחייב ויתור על האמת ותשובות מותאמות. להתמודדות הראשונה שלו על ראשות העבודה, הגיע מצנע כראש העיר חיפה לשעבר. אחרי שזכה, הבין שהניסיון שהביא איתו לתפקיד לא מספיק. הוא ניגף מול שרון, ולא הצליח לגבש סמכות מנהיגותית בתוך מפלגתו שלו. הם עשו לו את המוות. אם לסכם את תקופת מנהיגותו הראשונה, הרי שמדובר בכישלון. הוא עצמו הודה בזה. לפרשן אמנון אברמוביץ' היה הסבר: "התנהגותו הפוליטית של מצנע הייתה על גבול התימהונות". לאימא שלו היה הסבר יותר אימהי ויותר בהיר: "הוא לא מתאים". ואין כמו אימא להכיר את בנה. מחליפו בירוחם, מיכאל ביטון, המתין עד שיפוג תוקפם של השבחים שהתקשורת הרעיפה עליו, ואז גילה לציבור שמצנע השאיר את ירוחם עם מינוס ענק בקופה (מיליונים) שמקשה עליו את ניהול העיר. צריך להגיד את האמת: המשבר הקשה של מפלגת העבודה והחיוך של הסקרים דחפו את מצנע לנסות שוב. אנחנו צריכים להגיד לו - תודה על הנכונות, ניסינו...