לא חשוב כמה יגיעו לצעדת המיליון במוצ"ש, 1,000,000 או 100,000... מבחינת התקשורת המאכילה אותנו בקש כאילו היינו סוסים באבוס, ומזריקה לנו את דרך החיים ישר לעורקים – המחאה הצליחה. כי ככה זה כשלפחות עבדכם הנאמן חשף בסדרת מאמרים את מערומיה ההרסניים של התקשורת הישראלית.
לשאלת קורא תמים "מי זאת התקשורת –
יונית לוי, קושמרו?" עניתי: "התקשורת זה לא יונית לוי העושה פרצופים בעת קריאת טקסטים המוגשים לה. התקשורת היא מקבץ האנשים הקטנים מאחורי הקלעים המכתיבים לנו את החיים דרך הוורידים, אחרי שבדקו שהחומר המועבר אלינו אינו נוגד את האינטרסים האישיים שלהם, הכלכליים שלהם ו/או של הבוסים שלהם, ואינו נוגד את האינטרסים הפוליטיים שלהם".
עבדכם הנאמן, כמי שוויתר בחייו על תענוגות של אזרח רגיל ומצא עצמו לכל אורך חייו נלחם ברחובות ובמסדרונות מקבלי ההחלטות על חיינו – מעיד על נושאים רבי-חשיבות שבהזדמנויות שונות ורבות ניסו מארגנים כאלה ואחרים להביא לידיעת הציבור – ונקברו על הסף בהחלטות ילדי אלוהי התקשורת.
התקשורת רצתה להמליך את דפני ליף כמנהיגת המחאה הגדולה בישראל, ולצורך כך נרתמה וחברה אליה עוד מתחילת חיתולי דרכה.
אמנון אברמוביץ' קבע את החלטתו בדבר הצלחת המחאה: "מחיר הקוטג' ירד ב-2 ש"ח. המס על הדלק ירד ב-19 אג'. רשתות המזון הורידו מחירי מוצרי היסוד ב-20%... וזה הכל עוד לפני מסקנות ועדת טרכטנברג".
אינני רוצה להתעמת עם הנתונים הגרנדיוזיים הללו (ועוד אחרי שהתקשורת קבעה...), ומאחל לעם ישראל חיים נוחים וטובים יותר לאור נתוני הכלכלה המזהירים הללו. בכל זאת, נשארתי עם מעט הכבוד שבי, למרות ו/או בגלל הפגיעה האנושה החוזרת ונשנית מפי המנסים להכתיב דרך חיינו וצורת מחשבותינו.
ככה בוזבזה לה מחאה אמיתית לאפיקים צרים של תקשורת למען תקשורת (ולא חשובים מרכיביה: קולנוע, טלוויזיה, רדיו, עיתון). עובדתית, רבים בעם האומלל הזה נשרו כבר מזמן מאתוס המחאה הזו, והעובדה שעדיין מנסים להרימה בעיניים גדולות של "צעדת המיליון" נובעת רק מהחלטת התקשורת לסיים את הפיאסקו הזה בעוד אירוע שאולי יצליח להרים להם מעט את הכבוד שנרמס לנוכח גילויים רבים על כל אחורי הקלעים בסיפור הזה.
