אחת הדמויות מרובות הפנים והמרתקות בעולם היהודי של ראשית העת החדשה היא דמותו של הרב דוד גנז. גנז, שנולד בווסטפאליה (כיום בשטח גרמניה) ב-1541, נדד בנעוריו מזרחה לישיבות פולין, כמו רבים מנערי אשכנז באותה תקופה, והגיע לישיבתו של הרמ"א בקרקוב. במחיצתו של הרמ"א, שהושפע מהתסיסה המדעית של המאה ה-16 והיה תומך נלהב של החקירה המדעית, נשבה גנז בקסמה של המתמטיקה. לאחר זמן לא רב עבר מקרקוב לפראג, שם נעשה לאחד מחבורת האינטלקטואלים היהודים שפרצו כיווני מחשבה דתית ומדעית חדשים, ובמסגרת זו אף הציעו תפיסה חדשה ומהפכנית של היחסים בין יהודים לנוצרים. מגוון נושאי הכתיבה של גנז הוא רחב ביותר: הוא עסק בהיסטוריוגרפיה (בחיבורו "צמח דוד" ובספר על עשרת השבטים שלא נמצא בידינו), בגיאוגרפיה (בספר בשם "גבולות הארץ" שגם הוא לא נמצא בידינו), במתמטיקה (בחיבורו "מגדל דוד"), ובאסטרונומיה (בספריו "נחמד ונעים" ו"מגן דוד"). הסביבה של פראג הייתה בעלת חשיבות מכריעה בכתיבתו של גנז; מחשבתו, שהתאפיינה במתחים פנימיים ובשילוב שבין תפיסות מסורתיות לחדשנות, משקפת את האקלים הרוחני של העיר באותה העת. כמו רבים מבני תקופתו ומקומו, נע גנז בין שני קטבים - רציונאליות ומיתיות, הבאים אצלו לידי ביטוי בשני תחומים שונים - המדע (רציונליזם) וההיסטוריה (מיתוס). ספר ההיסטוריה "צמח דוד" היה ספרו הראשון של גנז שיצא לאור, והיחיד שפורסם עוד בחייו. הספר הפך לרב מכר (הוא יצא בשמונה מהדורות ובתרגום ללטינית), והוא נחשב לאחד מחיבורי ההיסטוריה הראשונים שנכתבו על-ידי יהודים בעת החדשה. אך הספר אינו מחקר היסטורי במובן המקובל, ויותר משהוא בוחן את תולדות אירופה והיהודים באופן ביקורתי ואנליטי, הוא מכניס אותן לתבניות היסטוריות-מיתיות. לדעתו של גנז, המיתוס הוא הפרספקטיבה המנהירה את ההיסטוריה, ובלעדיו אוסף ההתרחשויות ההיסטוריות הינו חסר פשר. אופיה המיתי של ההיסטוריה בתפיסתו בא לידי ביטוי בולט באופן בו בחר גנז לארגן אותה - כשתי "היסטוריות" מקבילות בהן שולטות מערכות חוקיות שונות בתכלית: ההיסטוריה של עם ישראל וזו של שאר אומות העולם. לדעתו, בעוד בהיסטוריה של אומות העולם שולטת חוקיות ארצית טבעית, בהיסטוריה היהודית שולטת חוקיות מוסרית מטפיזית. אך כאמור, לצד האלמנטים המיתיים בתפיסת עולמו ההיסטורית, עסק גנז במדע הטבע באופן רציונליסטי. יחסו אל המדע הושפע מהמהר"ל, הדמות האינטלקטואלית המרכזית בעולם היהודי של פראג באותה התקופה, שגישתו אל המדעים החדשים הייתה חיובית. אך במקביל, התחבר גנז גם לאינטלקטואלים לא יהודים; הוא בא במגע עם המדענים המובילים שישבו בפראג והושפע גם מהם עמוקות. זהו אחד הגורמים לכך שלמרות ההערצה שרכש למהר"ל, העיז גנז ללכת עוד "מעבר" לתפיסותיו הדתיות של מורו. שכן יחד עם תמיכתו בעיסוק המדעי, המהר"ל ראה במדע תחום ידע משני, שתרומתו להבנת ה"מציאות האמיתית" היא מצומצמת; לעומתו האמין גנז בחשיבותו המרכזית של המדע, שלדעתו אינו שייך רק לרובד הנמוך של הקיום. בתקופתו של גנז עמדה פראג בחוד המהפכה המדעית האירופאית. בחסות הקיסר רודולף השני הוקם בקרבת העיר מצפה הכוכבים של טיכו בראהה; בראהה שאף לשלב את ההשערה של קופרניקוס, לפיה סובב כדור הארץ סביב השמש, עם התיאוריה המסורתית שלפיה כדור הארץ ניצב נייח במרכז מערכת השמיים. כך, הוא סבר שמערכת התנועה הקוסמית כוללת שני צירים: השמש והירח אומנם נעים סביב כדור הארץ, אך במקביל מסתובבים יתר כוכבי הלכת סביב השמש. עם הקמת המצפה של בראהה, החל גנז לעבוד בו כעוזר יחד עם חוקרים מקומיים נוספים. עדות ייחודית להתפעמותו מהמפעל המהפכני של בראהה עולה מהתיאור הארוך המובא בחתימת ספרו המדעי "נחמד ונעים": "חדשות אני מגיד שבשנת ש"ס לאלף השישי, אדוננו הקיסר המרומם רודולפוס יר"ה... שלח למדינות דענימרק וקרא אל החכם המופלג החוקר הגדול בחוכמת התכונה, מכל אשר היו לפניו (טיחא בראהי)... ו[שם] היה יושב עם שנים עשר אנשים כולם חכמים ומביני מדע... וכלי מחזיהם הגדולים והמופלגים אשר עין לא ראתה, ובנה לו הקיסר שם שלוש עשרה חדרים בשורה אחת אשר בכל חדר וחדר היה כלי מיוחד אשר בהם מביטים מצבי ומהלכי כל כוכבי נבוכה ורוב כוכבי שבת, ותמיד כל ימות השנה בכל יומם ויומם היו רואים ומדקדקין וכותבין על ספר מהלך ומצב החמה בגלגליה באורך ובגובה הרקיע, וריחוקה מכדור הארץ. וכן היו עושין בכל לילה, היו חוקרין ומדקדקין על מצב כל אחד מהן... אשר גם אנוכי הכותב הייתי שם ג' פעמים, כל פעם ה' ימים רצופים, וישבתי עימהם בחדרי חזיונם, וראיתי את המעשה אשר נעשה, דברים גדולים ונפלאים..." (נחמד ונעים, פ"ב, ד'). גנז אימץ את התפיסות החדשות שהציע עולם המדע, ויצר עולם רעיוני המושתת על חופש מחשבה יחד עם נאמנות למסורת. בניגוד להוגים אחרים, ביקש גנז שלא לזנוח אף אחד מהקטבים - הפיזי או המטאפיזי - אלא לשלב את שניהם לתוך תפיסת עולם כוללת. כאמור, בשילוב זה משקף גנז את תקופתו ומקומו, ממש כמו מפעלו המדעי של טיכו בראהה ששילב בין המתודות המדעיות החדשות ובין תפיסת העולם המסורתית. אכן, אחד הדברים שאפיינו את הרנסנס המדעי בפראג הוא השילוב העמוק שלו בתורת הנסתר. הקיסר רודולף השני תמך בחשובי המדענים האירופאים בני זמנו, ובמקביל הזמין לחצרו מגוון מומחים בתורות סוד, אלכימיה ומאגיה והחזיק ב"קוּנצקאמרה" (אולם חפצים מופלאים) המרשים ביותר באירופה כולה. שילובם של המדע ותורת הנסתר נעשה במטרה לחדור ולהבין את המציאות ה"עמוקה" ו"האמיתית". יוהנס קפלר, שהחליף את בראהה במצפה הכוכבים של פראג, הפריך את תורתו המדעית וערער בכך את האפשרות ליישוב המחשבה המסורתית עם התגליות המודרניות. הוא טען שהשמש היא הציר היחיד של התנועה הקוסמית, וכי כדור הארץ מצוי בתנועה מתמדת סביבה, בדיוק כמו כל שאר כוכבי הלכת. בכך פתח תקופה חדשה בתולדות המחשבה המדעית, המנותקת מהמורשת המסורתית. למרות ההערכה הרבה שחש כלפי קפלר, לעולם מודרני זה גנז כבר לא היה שייך. כל מפעלו היה השילוב הרנסנסי בין ישן לחדש.