השיח החסר והזקן הנעלם השוכן במשכן רה"מ

ביום 1.9.11 פורסמה כתבתו של איציק וולף, ולפיה תנועת אומ"ץ פנתה אל היועץ המשפטי לממשלה בטענה שנדמה "כאילו הפך משכן ראש הממשלה לבית אבות סיעודי". בין היתר, נטען על-ידי אומ"ץ, כי "תמוהה העובדה שבית ראש הממשלה הפך למעון קבוע למגורי אביה הקשיש של אשת ראש הממשלה על חשבון משלם המסים והקופה הציבורית הדלה". השיח המאפיין את טענות תנועת אומ"ץ סביב מר בן ארצי הזקן, הדן בו בגוף שלישי ובמסגרתו הוא משום "נוכח-נפקד", הוא שיח לוקה חברתית. נרקמת אל מול עינינו תמונה של אדם פאסיבי, ש"שוכן" בבית ראש הממשלה על-ידי אחרים, ש"נתמך" כלכלית, מתוך הנחה טבועה ביחס להיותו תלוי וחסר רצונות משל עצמו. שיח מסוג זה מקבע דעה קדומה ביחס לאנשים זקנים ככלל, ומתיישב היטב עם תובנה פטרנליסטית רווחת ביחס אליהם. יתר על כן, הטענה כשלעצמה מתעלמת מהערך הרב של הקשר בין אב זקן ובין בתו ושל סב עם נכדיו, קשר של תמיכה ושל שיתוף, הבאים לביטוי בבחירה לגור יחד בערוב הימים. לקשר מסוג זה יש חשיבות רגשית רבה לכל בני המשפחה. התמיכה המוענקת באמצעות מגורים משותפים היא גם עניין שבנפש, אולם גם פיזית וממשית. הטענה כאילו "משכן ראש הממשלה הפך לבית אבות סיעודי" היא טענה צינית, אשר מתעלמת מערכים של משפחה ושל ערבות הדדית בתוכה. לא זו אף זו. המאבק החברתי בשחיתויות ציבוריות הוא חשוב וראוי. ואולם, האם ניתנה הדעת על כי האב הזקן והמשכיל הוא אדם שהתפרנס כל חייו ומתקיים ככל הנראה מפנסיה ראויה? ההנחה הטבעית שהוא נופל כ"עול" על צוואר משפחתו, שלא לומר על "הקופה הציבורית הדלה", משקפת אף היא אותה תובנה של זיהוי הזיקנה והאנשים הזקנים עם תלות ועם מעמסה. בספרו "בן יוצרו ליצרו" כותב שמואל בן ארצי כך: "לא אגזים אם אומר, שכל המושבה...כיבדה ואהבה את ר' שרגא לבמן...הדור פנים היה...עיניו החומות, המאירות, אף שעצבות קבע נשקפה מהן, הביעו טוב לב. מורגל היה להיות לבוש תמיד בקפידה, הרגל שנעשה קבע משנות עלומיו... לא שאהב להתהדר, אלא שכך חונך, לכבד את האדם שנברא בצלם, נוסף למה שאמרו חז"ל, שתלמיד חכם אסור שימצא רבב על בגדו...". כיבודו של האדם שנברא בצלם הוא בלב ההתייחסות השוויונית אל כל אדם, נטולת ציניות ודעות קדומות ומתוך רגישות גם לערכים החברתיים והמשפחתיים הבסיסיים ביותר. בד-בבד עם מיגור תופעות של שחיתות ושל מינהל ציבורי לא תקין, יש לתת את הדעת על השפה ועל השיח, כדי למגר גם תובנות חברתיות לוקות ולקיים בכך חברה צודקת יותר. הספר "בן יוצרו ליצרו", אגב, ראה אור בשנת 2009, אז היה מר בן ארצי, סופר, מחנך ובעל תארים אקדמיים בתנ"ך, בספרות ובלשון עברית, "צעיר" בן 95 בלבד.