הפסדתי את חווית כיכר המדינה

ביכורי נעורי חשו את חווית הצפייה לקראת ה-29 בנובמבר ב-1947. בתוך געש המון מצפה ומייחל הם מָנו ימים, שעות ודקות לקראת מועד ההצבעה בליק סאקסס. אבחת רגע ההכרזה באו"ם הרעידה את תקרת הבית שלנו ברחוב נורדאו 29 בפתח תקוה בשאגות שכונה, שהצטופפה ליד מקלט רדיו, שנעזר בנקישות ידיים ודפיקות לב כדי שיהיה כשיר לפעולה.. שבתי לחוש את חווית הצפייה לקראת ה-3 בספטמבר 2011 באותו רטט ובאותה עוצמה שהסעירו אותי ב-1947. מניתי ימים, שעות ודקות למועד ההתכנסות בכיכר המדינה לקראת הכרזת עצמאות שנייה. הכרזה המציגה מחויבויות למגילת העצמאות של כ"ט בנובמבר - לכינון חברה המושתתת על עקרונות צדק חברתי. ב-29.11.1947 נטלתי חלק בשמחה. את הלילה העבירו נעורי בשירה ובריקודים עד אור הבוקר. לצערי, מסיבות אישיות ב-3.9.2011 לא הייתי בכיכר המדינה, בה ישראל נטלה מחויבות להיענות לארבע מלים אולטימטיביות החובקות את כל ארון הספרים היהודי - "העם דורש - צדק חברתי". סיבות אשיות מנעו ממני להיות נוכח בכיכר המדינה בשעתה ההיסטורית הגדולה. לא יכולתי לקחת חלק פעיל בתוך נחשול גואה של צעירים וצעירות, נשים וגברים, מזרחיים ואשכנזים, דתיים וחילונים, יהודים וערבים, ששינו בן ליל בתוך סאונה רותחת של יולי אוגוסט את כל השיח הציבורי. הם יצרו שיח חדש, שהצליח לנער אפילו את הממשלה. בכיכר המדינה התכנסה ההפגנה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל, הפגנה שהתריסה בממשלה, שהעזה במהלומות מכות הפרטה ממושכות להלום בפניה של מגילת העצמאות לה אנו מחויבים מ-כ"ט בנובמבר 1947. מאות אלפים שמו ללעג את הניסיון הנואל לסמא עם שלם בהדרת מיעוט לאומי החי בתוכנו, לסמא עם שלם באיום קיומי ביטחוני, המחייב לנעול קולות מחאה על בריח. בכיכר המדינה התכנסה ההפגנה הגדולה ביותר בתולדות המדינה שאמרה לא לממשלה ההולמת בחיי אזרחיה המתקיימים מעמל יומם, וניפצה לרסיסים את כל אדני הצדק החברתי. מאות אלפי אזרחים באו לכיכר המדינה נחושים בדרישה לתקן נזקי כלכלה ניאו ליבראלית, כלכלה שלא ראתה הון אנושי לנגד עיניה, אלא רק גראפים של הון רווחי, ומה שיותר רווחי. וזאת מבלי להיות קשובים להון האנושי - למסד הקיומי של החברה. לצערי, נמנע ממני מסיבות אישיות להיות חלק מאותם מאות האלפים, שגדשו את ככר המדינה והוכיחו למקבלי ההחלטות בישראל שהציבור אינו אדיש ומפורר. יש לתת לו דין וחשבון ולא רק לקומץ של קבוצות הון ולמונופולים, לקרטלים ולטייקונים - את הדין וחשבון יש לתת לעם, שהחליט החלטה נחרצת היוצאת מארון הספרים היהודי - "העם דורש צדק חברתי". קיומם על-פי חוק חברות עֲבָדים במדינת היהודים , המעסיקות רבבות עובדים ללא תנאים סוציאליים ללא ביטחון תעסוקתי - זה לא צדק חברתי. לצערי, לא הייתי בכיכר, הנושאת בשמה מחויבות גדולה - "כיכר המדינה" . אך רוחי הייתה עם מאות האלפים בכיכר, שכרכו על לבה, עיניה וידיה של הממשלה טוטפות מחויבות מוסרית - לא להיות לחברה "כְּנוֹשֶׁה , וְלֹא תָּשִׁימוּן עָלָיו נֶשֶׁך" (פרשת משפטים, שמות כ"ב פס' כ"ד). לא הייתי עם מאות האלפים שגאלו מלים נכלמות וחבוטות מספר הספרים - "צֶדֶק , צֶדֶק תִּרְדּוֹף" והפכו אותה לקריאה אולטימטיבית של עם שלם - " הָעָם דּוֹרֵש צֶדֶק חֶבְרָתִי". ניאו ליבראליזם - שהפך לאבק ואפר את הגבהות המוסרית והערכית של "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף" מספר הספרים בחסות ממשלת ימין-דתיים - חייב לפנות מקום לאלו שמחויבים, לאמץ את הקריאה "לְצֶדֶק חֶבְרָתִי", הנותנת חיים לרוחו של ספר הספרים, שמלות חייו נאטמו שנים רבות על-ידי שררה פרלמנטרית, לה היו שותפים גם המדברים לשווא בשמה של התורה. צעירי קיץ 2011 חייבים למנף את פעילותם כדי לחלץ את ישראל ממלתעות הפרטה גשמית ורוחנית , ולהחזיר אותה לימי המחויבות של כ"ט בנובמבר, מחויבות לבנות מדינה של צדק חברתי. "פָּרוֹת הַבָּשָׁן...הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים" (עמוס ד' 1) דנקנר ותשובה לא כלולים באותם אבני יסוד של צדק חברתי.