רבים מאיתנו התברכנו בכוחות על טבעיים. אנו מבינים כיצד מתרחש הפלא בו הוצאות משקי הבית גדולות מההכנסות: הציבור שקוע עד צוואר בחובות. לא רק בישראל, בכל רחבי תבל החובות תופחים עד כדי סכנת פשיטת רגל עולמית. האם זה צירוף מקרים? ואולי, לחלופין, מדובר בפירותיה הבאושים של שיטה כלכלית, שחיסלה בכוונת מכוון את העבודה המאורגנת לטובת קזינו ההון?
לאחר המשבר העמוק בשנות השבעים הביסו הקפיטליסטים הצרופים את הסוציאל דמוקרטים. הם הצליחו לשכנע כי מקור הרשע עלי אדמות הוא ועד העובדים.
מיד לאחר ניצחונם, פנו לשבור את כוחם של השכירים בדרכים שונות, באמצעות קבלני עובדים למשל, או הפרטה ומעבר לחוזים אישיים, העברת מפעלים לחו"ל, והכפשה אלימה של מנהיגי העובדים עצמם. לאורך העשורים האחרונים הוחלש כך רוב העם, הדמוקרטיה הורדמה, והשכר הריאלי נותר קפוא. וכשהשכירים מרוויחים פחות, הם קונים ומשקיעים פחות, ונוצרת בעיה - מהיכן תגיע הצמיחה?
כאן התגלה הפלא האמיתי, נס של ממש. הכל יודעים שהבנק מלווה את הכסף שמפקידים בו. אלא שזאת טעות נפוצה. מסתבר שלא צריך לקבל כסף בשביל להלוות אותו - הבנק יכול להלוות כסף שהוא לווה בעצמו. מלבד זאת, לבנק מותר להלוות שמונה שקלים על כל שקל שיש לו בכספת.
כך מתרחש לו הקסם: המעבידים הגדולים מקבלים כסף שנוצר יש מאין, הם משקיעים אותו בעסקיהם, והמשק צומח. כל כך פשוט, אין צורך בהפקדות מהציבור הרחב, ואין גם סיבה לשלם לו שכר ראוי שיאפשר לו לחסוך. בנוסף, המעבידים יכולים ללוות בבורסה ללא ערבויות, ממישהו שלווה ממישהו אחר. כשאין יותר ממי להלוות הפרמידה מתמוטטת, אך אל דאגה - הממשלה הופכת אז קומוניסטית, מזרימה למעבידים כספים שלוותה בעצמה, ובסוף השרשרת עומדת מדפסת דולרים אחת.
הנה כמה נתונים להמחשה. בעשור האחרון הציבור צמצם מתיק נכסיו שליש מהכספים שהחזיק בעבר בפקדונות בבנקים, ושליש מההלוואות שהעניק לממשלה (על-ידי רכישת אגרות חוב). באותה תקופה הוא הגדיל פי חמישה את ההלוואות שנתן למעבידים הגדולים, כמו נוחי ו
דני דנקנר. גם בחינת מקורות ההלוואות של המעבידים חושפת שאם בעבר לוו בעיקר מהבנקים, מאז שנת 1999 הם יותר מהכפילו את הלוואותיהם ממקורות אחרים.
השיטה המקובלת לבסס כלכלה על חוב היא לעודד את הציבור לקחת הלוואות. מאחר שלאדון לוי מחיפה, לעומת נוחי ודני דנקנר, אין חברים בשוק ההון שילוו לו ללא ערבויות, צריך להעלות לו את מחיר דירתו כדי שייקח משכנתה כנגדה. ואמנם, בעשור האחרון ערך המשכנתאות בישראל עלה, שימו לב, פי חמישה. עכשיו אתם מבינים מדוע הממשלה אינה משחררת קרקעות ומטיסה אל-על את מחירי הנדל"ן? כך מייצרים בימינו צמיחה.
עוד לא דיברנו על התנפחות חוב כרטיסי האשראי, וההלוואות שדוחפים לכיסכם בסניף הבנק, אך העיקרון כבר ברור לכם. זוהי תמצית השיטה הנאו ליברלית שמתעתעת בנו מאז 1977. תנועת הערך האמיתית והיחידה מתרחשת מהמוחלשים אל המעבידים, שאר ההזרמות נטועות כולן על מים. מאז הפרידו חסידי השיטה הזאת את הצמדת הדולר לזהב, הפכו שטרות הנייר לפיקטיביים. אפשר להלוות אותם בשרשרת אינסופית, שמתחילה בחיפה ומסתיימת בבית דפוס סודי בוושינגטון. בהתאם לכך, סטנלי הותיר שוב את הריבית הנמוכה על-כנה, וחגיגת ההלוואות תימשך. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים.
