אכזבה ושמה בוגי

תשובת המדינה שהוגשה אתמול בבג"ץ בעתירה של מיכאל ספרד מארגון 'יש דין' נגד מייקל לסנס מקדומים מסמנת שפל חסר תקדים ביחסה של ממשלת נתניהו להתיישבות ביו"ש. ההחלטה מסמנת למעשה את תחילת החורבן של רוב שטחי החקלאות של היהודים ביו"ש. משק אחיה ויקבי הבוטיק הרבים נמצאים מהיום בסכנת כליון. מייקל לסנס הוא חקלאי שעלה מארה"ב, אב למשפחה ברוכת ילדים העוסק גם בהדרכת נוער בסיכון. הוא מעבד חלקה גדולה ליד קדומים משנת 1996. ב-11 השנים הראשונות אף אחד לא מחה על פעילותו בקרקע. להפך, היו לו יחסי ידידות ושכנות טובה עם פלשתינים שעיבדו חלקות סמוכות. בשנת 2007 הוא הסב את השטח מגידולי חיטה למטע זיתים. מיכאל ספרד ניצל את הפרצה והגיש עתירה נגדו בשם פלשתינים מהאזור. כהרגלו בקודש, החליט המנהל האזרחי שהפלשתינים צודקים, והוציא נגד לסנס את הצו הידוע לשמצה מבית מדרשם של רונית לוין ומייק בלאס - "צו שימוש מפריע". משמעותו היא גירוש היהודי מהקרקע ועקירת הגידולים שלו. לסנס הגיש ערר לוועדת העררים במחנה עופר וניצח. הוועדה קבעה שהמטע שלו הוא בן יותר משלוש שנים, ובלאו הכי אין מדובר על פלישה לשטח אלא על שינוי בסוג הגידולים בלבד. כידוע, סעיף 78 בחוק הקרקעות העותמני קובע שהקרקע תירשם על שמו של מי שעיבד את הקרקע במשך 10 שנים. בעקבות ההחלטה התערב מייק בלאס והחתים את אלוף הפיקוד על החלטה שצו שימוש מפריע יחול למשך חמש שנים במקום שלוש. שינוי מדיניות נוסף היה ההחלטה שגם שינוי בסוג השימוש בקרקע, כמו מעבר מגידולי חיטה לגידולי זיתים, נחשב לפלישה טרייה. מיכאל ספרד עתר לבג"ץ נגד ראש המנהל בדרישה למימוש הצו ולסילוקו של לסנס מהקרקע, אך לסנס הקדים אותו ופנה לבית משפט השלום והגיש תביעה לקבלת צו הצהרתי שיאפשר לו להמשיך ולהחזיק בקרקע בהתאם לסעיף 78 בחוק. עוד טען לסנס כי סעיף 20 בחוק קובע שאם עברו 10 שנים של חזקה בקרקע חלה התיישנות הדיון ואיש אינו רשאי לתבוע בעלות על הקרקע (בדומה להלכת חזקת שלוש שנים בדין העברי). לסנס טען שהואיל ועברו שנים רבות הרי שעל-פי החוק איש אינו יכול לתבוע בעלות על החלקה הזו. בתגובה לעתירת מיכאל ספרד התחייב ראש המנהל לממש את הצו עד לתאריך 01.08 השנה. נזכיר רק שלסנס התחנן בפניו שלא יגיש תגובה זו, וייתן לו הזדמנות לקבל את יומו בבית המשפט ולהוכיח את בעלותו על הקרקעות בהליך משפטי הוגן. ראש המנהל סרב לבקשתו ומייקל לסנס המיואש עתר לבג"ץ בדרישה לקבל את יומו ולהוכיח את טענותיו בבית המשפט. הפרקליטות ניסתה בתחילה לדחות אותו על הסף בטענת שיהוי בתגובה, אך הודתה מאוחר יותר שהוא יושב על הקרקע משנת 96 ולכן נהנה לכאורה מהגנת סעיף 20 - הקובע את התיישנות הדיון. כאן המקום להזכיר שסעיף 20 הוא הבסיס בחוק שנשענים עליו כמעט כל שטחי החקלאות של היהודים ביהודה ושומרון. המדינה ביקשה ארכה של 60 יום לברר את עמדתה באשר לחוק הכתוב בסעיף 20. תנועת 'רגבים' והארגון למען זכויות אדם ביש"ע פנו לוועדת השרים הכוללת את בוגי יעלון, צביקה האוזר, זאב אלקין ובני בגין, וזו השיגה הסכמה ממייק בלאס שהפרקליטות לא תעז לבטל את סעיף 20, למול התוצאות הרות האסון לחקלאות היהודית ביו"ש. אך לפרקליטות חיים משלה, ואתמול התגלה שבלאס ופרקליטיו צפצפו על כולם, וששוב לא הצליחו נבחרי הציבור לכפות את רצונם על פקידי המשפט. בוגי יעלון התגלה בתור רמטכ"ל גדול אבל מדינאי קטן וחלש מאוד. צביקה האוזר וזאב אלקין נפלו גם הם בגדול. התשובה שהגישה אתמול חני אופק מהפרקליטות מדהימה בחומרתה. מדינת הפרקליטות קובעת למעשה שסעיף 20 קיים - אך הוא מגן על הפלשתינים בלבד. ולא רק מכאן ואילך, אלא גם רטרואקטיבית. וגם, בכל מקרה של סכסוך נטל הבאת הראיה נופל על היהודים. האם זהו סופה של החקלאות היהודית ביהודה ובשומרון?