המחאה החברתית תקועה. בסך-הכל היא רק בראשיתה ורחוקה מלמצות את עצמה. לא בעטיים של מבקשי הצדק החברתי, אלא בשל אלה שדואגים לשים להם רגל.
לא להאמין, אבל הסממנים הראשונים לדיכוי המחאה צצו עוד עם מינויה של ועדת טרכטנברג. מהר מאוד התברר שהיא הוקמה רק כדי לצאת ידי חובה. איש אינו משלה את עצמו שבמסקנותיה יהיה כדי להושיע את אלה הזקוקים לעזרה. בסופו של דבר תהיה זו רק עוד ועדה מורחת, תוך ניצול תמימותם הכנה של מי שבאמת מצויים במצוקה. ובכל זאת יש לומר לזכותה, שלפחות על הנייר היא מפגינה רצון טוב, גם אם ידיה כבולות בתוקף ההנחיות המונחתות עליה.
מה שמקומם הוא ה"עליהום" המהיר של הרשויות המקומיות על יושבי המאהלים, במיוחד זה של עיריית תל אביב. רק תמה אם כל ההפגנות בשדרות רוטשילד, וכבר עטו עליהם קלגסיו של
רון חולדאי, ממש כמו גנבים בלילה, כדי להראות להם מאיפה בדיוק משתין הדג. לעזרתם גוייסו כוחות-משטרה, שבחסות החוק נאלצו, אומנם, לעשות את עבודתם, אבל שלא בנפש חפצה. בלשון המעטה לא אהבו שם את החלטת הפינוי ללא תיאום עם המפגינים.
סולידריות מעושה
אבל לחולדאי אצה הדרך, כשהיא זרועה כולה רמייה. תחילה פירקו אנשיו אוהלים ריקים, ואת יושביהם שהיו בחוץ דאגו להרדים, בסולידריות מעושה, עם מנשר ופרח אישי. משעמדו יושבי המאהלים על גודל התרמית, כבר היה מאוחר מדי. ממש כמו במבצע צבאי הועמסו אוהליהם על המשאיות וליושביהם רק נותר להפגין, למחות, ולהסתפק בצו-מניעה זמני להמשך הפירוק, כאשר הסוסים כבר הספיקו להימלט מהאורווה.
בכורח הנסיבות יצאו הדברים מגדר שליטה, וכחולי המדים נאלצו, בעל-כורחם, להתעמת עם מבקשי הצדק החברתי. אלא שמהר מאוד התברר שעל ראש העירייה בוער הכובע. עוד בטרם שדאג לפנות את המאהלים, הוא כבר התנסח שהמחאה מיצתה את עצמה. דבריו אלה רק מעידים על שאין הוא מודע לגודלה של המצוקה החברתית. יש בהם גם להעיד על חוסר הסבלנות והסובלנות, אם לא הזלזול שלו, כלפי מי שבאמת ראויים ליחס אוהד.
לא עומדים לו, לרון חולדאי, תירוצי הפינוי המבחילים שלו בשל זוהמה, פרעושים וסכנות תברואתיות. בוודאי לא טענתו, מעוררת הקבס, שמאחורי ההפגנות נגדו עומדים מי שכלל אינם מייצגים את המחאה ושרק תפסו עליה טרמפ. אין זאת כי אם על ראש העירייה באמת בוער הכובע!
