סגן השר
איוב קרא חשוד, כך פורסם, בעבירות מין כלפי עובדת במשרד ראש הממשלה. בראיונות לתקשורת האיש מכחיש החשדות נגדו וטוען שהוא לא זומן לחקירת המשטרה. אלא שהוא שכח כנראה שחקירת חשוד אינה חייבת להתחיל בחדרי החקירות של המשטרה דווקא. שכן, בחקירות חשודים - במיוחד כשהמדובר באנשי ציבור - יש למשטרה כלי חקירה משובח בדמות כלי התקשורת, באמצעות עיתונאים (או עיתונאיות) שעם השנים רכשו מיומנות לא רעה בתחום. (בהקשר זה, די היה להאזין לחקירה שעבר איוב קרא בשידור חי אצל העיתונאית הדס שטייף כדי להתרשם מהעניין).
החקירה המקדמית הזו בתקשורת מקנה למשטרה כמה וכמה יתרונות - במיוחד כשהמדובר בחשד לעבירות מין. ראשית, אלמנט ההפתעה; ה"זימון" של סגן השר קרא לראיון הראשון בעניין (בגלי צה"ל) התבצע מהרגע להרגע ממש, כך שלא היה לו זמן לארגן כראוי את המחשבות ובוודאי שלא להתייעץ עם עורך דין.
שנית, חקירה בכלי תקשורת עוקפת כמובן את החובה להזהיר את החשוד שכל מה שיספר עלול לשמש נגדו וכו' וכו'. שלישית, חקירה בכלי תקשורת, בוודאי בשידור חי, מחייבת את איש הציבור, מטבע הדברים, להשיב לשאלות באופן מיידי מבלי יכולת לבקש רגע למחשבה. בנסיבות מלחיצות שכאלה איש הציבור מבין היטב שראיון ברדיו הוא לא המקום להתחמקויות בוטות מדיי או לשימוש בטענות נוסח "אני לא זוכר" וכיוצא באלה. כל אלה מגבירים את הסיכוי שהאיש יפלוט אמירות שונות שיספקו לחוקרי המשטרה "חומר למחשבה".
רביעית, פרסום חשדות וחקירה בכלי התקשורת מכרסמים קשות, זו המציאות, בחזקת החפות של החשוד (לפחות בעיני הציבור הרחב), מערערים את בטחונו העצמי ומחלישים באופן ניכר את עוצמתו הציבורית, וכל זאת - עוד בטרם שחוקרי המשטרה אמרו לו "בוקר טוב". במצב שכזה החשוד, איש הציבור, מגיע לחקירת המשטרה כשהוא מרוט נוצות ומטוגן היטב מכל הצדדים ונעול על גירסה ואמירות שונות שמסר לכלי התקשורת, שאותן יהיה עליו להסביר לחוקריו.
חמישית, כאשר התקשורת כך בפומבי מורטת את נוצותיו של איש הציבור, יש בכך לעודד - כבר בשלב המקדמי - מתלוננות נוספות (אם ישנן) להתייצב בתחנת המשטרה ולהגיש נגדו תלונה, וכך להפכו לחשוד סדרתי - על כל המשתמע מכך. הניתן לצפות מחוקרי המשטרה שיוותרו בנקל על כל הלוקסוס הזה? השאלה מיותרת.